בן שרה ושמואל, נולד ביום א' באלול תר"ץ (25.8.1930) בפתח תקווה. בהיותו תינוק לא ידע לבטא את שם-החיבה מוטי ונקרא מאז פוטי, וכשגדל קראו לו החברים פוטש. בילדותו היה שקט וצייתן אבל בהימצאו בחברת ילדים - היה "המנהיג". התחיל ללמוד בבית-הספר העירוני "פיק"א" והמשיך בגימנסיה "אחד- העם". היה תלמיד מתמיד ושקדן, שקט היה נסוך על פניו ובכל הליכותיו. את לימודיו המשיך בסמינר למורים על שם לוינסקי בתל-אביב, אך נאלץ להפסיקם בגלל המצב הכלכלי הקשה בבית הוריו והחל לעבוד במוסך. בתקופה זו נפלה אמו למשכב. עול העזרה בבית נפל על שכם פוטי, ואף-על-פי-כן השתתף בפעולות ב"מכבי" וב"הגנה" ואף היה חבר בפלוגת "מכבי-אש מתנדבים". בקיץ תש"ח מתה עליו אמו. מות האם המם את הנער. אפשר היה לראותו בהילוכו השקט, סובב ללא מרגוע ליד בית-הכנסת כשהוא עטור בטלית ובתפילין. זמן קצר אחר-כך התגייס לצבא, שירת בחטיבת "אלכסנדרוני" והשתתף בפעולות סיור בסביבות כפר יעבץ.

מרדכי נפצע בכפר יעבץ בפגוע בו כדור שעה שחש להציל את חברו. הוא הועבר לבית-חולים ומת בו כעבור יומיים, ביום ט"ז בטבת תש"ח (29.12.1947). הובא למנוחת-עולמים בבית- הקברות האזרחי בפתח תקווה.