בן עליזה ויעקב. נולד ביום ג' בניסן תשי"ג (19.3.1953) בבאר שבע. ילד שני במשפחה, אח של אלי, אודי, אהובה, יוסי, אתי, גיל, אייל וליאור.

מרדכי, שמצעירותו זכה לכינוי עַכּוֹ, גדל בבאר שבע ובעיר זו החל את לימודיו. ילד טוב ומסודר היה, אוהב ואהוב, עזר בבית ושמר על אחיו הצעירים. כשהיה בן שלוש-עשרה עבר עם כמה מאחיו לחיות בקיבוץ נחל עוז וללמוד בבית הספר המקומי, יחד עם בני "עליית הנוער" שחיו שם.

מגיל צעיר בלט בחוכמתו והיה מהתלמידים המצטיינים. תחביבו העיקרי היה איסוף בולים. הוא אהב לנהוג – בין היתר נהג על אופנוע, על טרקטור ואף היה נהג אוטובוס. כן אהב מאוד ספורט, בעיקר נהג לשחק כדורגל עם חבריו.

בשנת 1971 התגייס לצה"ל, לחיל ההנדסה. הוא הוכשר לעבוד עם ציוד מכני והצטרף להנדסה קרבית, במסגרת זו לחם במלחמת יום הכיפורים בסיני.

אחרי שחרורו מהצבא עבד כמפעיל ציוד מכני בתל אביב. בהמשך עבר לעבוד בחברת אוטובוסים בבאר שבע, כדי להיות קרוב להוריו ולאחיו ולעזור בבית.

בשנת 1974, במהלך שירות מילואים בחצרים, נפגע מרדכי בידו בעת ירי באקדח. הוא עבר טיפולים בבית חולים אך נותר נכה. במהלך שיקומו טיפלה בו אימו במסירות – ביקרה אותו מדי יום ופינקה אותו במאכלים שאהב.

אחרי שיקום בבית החולים הוא שב לבאר שבע ועבד כנהג מונית. ב-1980 הכיר את אילנה וכעבור זמן מה השניים נישאו. הם הקימו בית בבאר שבע ונולדה הבת שני, כן גידלו בני הזוג את נטלי ויניב, ילדיה של אילנה מנישואים קודמים. מרדכי היה אב טוב לכל הילדים, עוזר, תומך, אוהב ומפנק. אבא מושלם, כדברי רעייתו, והילדים העריצו וכיבדו אותו. המשפחה הייתה מלוכדת והרבתה לצאת לטיולים בארץ, לאורכה ולרוחבה.

מרדכי היה איש משפחה למופת. תמיד עזר בבית והיה מוקד לכל המשפחה המורחבת. אדם בעל חוכמת חיים היה, אוטודידקט בתחומים רבים, איש שיחה מרתק שידע לשלב בכל נושא ציטוט מהתנ"ך, כדברי רעייתו - "תנ"ך מהלך".

עם השנים החמיר מצבו הבריאותי והוא נזקק לליווי ובהמשך לכיסא גלגלים.

מרדכי לוי נפטר ביום ח' בחשוון תשע"ה (1.11.2014). בן שישים ואחת בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בבאר שבע במוצאי שבת, ועל אף ההתראה הקצרה הגיעו להלוויה מאות אנשים שכיבדו ואהבו אותו. הותיר אחריו, אישה ובת, וכן בן, קובי, מנישואיו הראשונים, אם, אחים ואחיות.

להנצחת מרדכי הוציאה משפחתו ספרונים, בִּרכּונים ושירונים לשבת שחולקו בבית הכנסת. כן דולקת בבית הכנסת באופן קבוע מנורת נשמה לזכרו, ובאזכרה השנתית תורמת המשפחה סכום כסף לישיבה שמקיימת יום לימודים ואמירת קדיש על שמו.