בנם של רינה ומאיר. נולד ביום כ"ה באדר תשט"ז (8.3.1956) בירושלים. אח לחמישה אחים ואחיות.

מרדכי (מוטי) גדל והתחנך בירושלים. בילדותו טיפל בבעלי חיים ולמד על אורחות חייהם, התעניין בצמחים והעדיף תמיד לשהות בחיק הטבע. אחרי שעות הלימודים בילה עם חברים מחוץ לבית ושיחק כדורגל בשכונה. בנעוריו ניגן בגיטרה סביב המדורה באירועים שונים. היה גבוה, חסון ובעל גוף אתלטי, והתכוון להתגייס לחיל קרבי.

בתום לימודיו התגייס לצה"ל ושובץ בחטיבת "גולני". אחרי הטירונות הוצב במובלעת הסורית, שטח בצפון רמת הגולן שישראל כבשה במלחמת יום הכיפורים ב-1973 והחזיקה עד להסכם עם סוריה באמצע 1974. הסורים, שאיבדו עמדה אסטרטגית בחרמון הסורי, יזמו באזור תקריות אש רצופות במשך חודשים רבים.

באחת ההפגזות במלחמת ההתשה הזו נפצע מוטי פצעים קשים. הוא הובהל לבית החולים, טופל ואושפז במשך שנה עד להחלמתו.

לאחר האשפוז השקיע מאמצים לתפקד באופן מלא כמקודם. הוא חזר לשירות סדיר, שובץ בחיל האוויר ושירת עד למועד תום תקופת החובה. ועם זאת, מראות הקרב ליוו אותו כל חייו ולא נתנו מנוח לנפשו.

כחלק מהשיקום שעבר, יצא לקורס גננות כדי לעסוק בתחום זה, הקרוב לליבו. התקבל לעבודה כגנן ב"גן וואהל לוורדים" בקריית הממשלה בירושלים. הצטיין במלאכתו, ובחלוף הימים התמנה לגנן הראשי.

מוטי הכיר את פאני דרך אחיו, שנישא לאחותה, ובמשך הזמן נרקם ביניהם קשר עמוק. ב-26.3.1990 נישאו בני הזוג והקימו את ביתם בשכונת קריית היובל בירושלים. נולדו להם שני ילדים: זוהר ואלון. מוטי היה בן זוג אוהב ואבא נהדר, מסור וקשוב לילדיו.

בתקופת האינתיפאדה השנייה, שהחלה בשנת 2000, גברה מצוקתו, ואחרי שני פיגועי התאבדות באוטובוסים בירושלים, בתחילת 2004, החליטו פאני ומוטי לעבור למקום מגורים שקט יותר.

ב-2005 עברה המשפחה ליישוב הקהילתי גיתה בגליל המערבי, המשתייך למועצה האזורית מעלה יוסף. הטבע, הנוף והנחל הזורם ליד היישוב הביאו מרגוע לנפשו של מוטי, והוא מצא שם מנוחה. בזמנו הפנוי הקדיש תשומת לב מיוחדת לבעלי חיים פצועים שראה בסביבה, טיפל בהם בחמלה ובמסירות והחזירם בריאים לטבע.

מלחמת לבנון השנייה, שפרצה בקיץ 2006, גרמה לו מתח רב, גם בשל הקירבה הגיאוגרפית לאזורי הקרבות, ומצבו הנפשי החמיר. הידרדרות נוספת במצבו נרשמה כשאובחן כחולה בסרטן הריאות. חודשים רבים התמודד באומץ עם המחלה הקשה, עד שאפסו כוחותיו.

מרדכי (מוטי) לוי נפטר ביום י"א באב תשס"ט (1.8.2009). בן חמישים ושלוש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין ביישוב שלומי בגליל המערבי. הותיר אחריו אישה, בת ובן, אם וחמישה אחים ואחיות.

על מצבתו כתבו בני משפחתו: "נזכור ונאהב אותך לעד", ומתחת לתבליט של נשר הפורש את כנפיו, סמל לחופש, ביטאו את געגועיהם בחמישה משפטים, שהאותיות הפותחות אותם מרכיבות את השם מרדכי (אקרוסטיכון): "מלאך היית בחייך ומלאך הינך במותך / רבים האוהבים אותך מרדכי / דואב ליבנו מרוב געגועים אליך אהוב יקר / כי אבא ובעל אוהב ומפנק אתה, חבר נאמן ותומך / יהי זכרך ברוך".

מוטי החזיק בידיו כרטיס תורם איברים, כרטיס "אדי", ולאור נטיית ליבו החליטה אלמנתו פאני לתרום את קרניות עיניו להשתלה. מנהל המרכז הרפואי לגליל נהריה הודה לה על התרומה והוסיף: "בזכות תרומתו הבאת אור לחולים שראייתם נפגמה, והם היום מאושרים. בזכות תרומתו נתת משמעות לאובדנך".