בן שרה ויעקב, נולד ביום כ"ד בתמוז תרפ"ג (8.7.1923) בעיר בקאו, רומניה והיה פעיל בתנועת-נוער ציונית. בשנת 1940 הצליח לעלות ארצה ולמד כשנה ומחצה בבית-הספר מיסודה של עליית-הנוער בבית זרע. אחרי-כן התגייס למשטרת היישובים העבריים. חבר ב"הגנה" ומדריך בה.

באוקטובר 1942, במלחמת-העולם השנייה, התגייס לשירות פעיל בצי המלחמה הבריטי והשתתף בכמה פעולות של הצי הזה במזרח התיכון.

בשנת 1945, לאחר שירות שנמשך למעלה משנתיים, השתחרר וחזר לירושלים. המשיך להיות חבר ה"הגנה" והדריך בגדנ"ע. מרדכי נתקבל לבית-המדרש למורים בבית-הכרם בירושלים. הוא בחר בהוראה, כי גם בה ראה דרך לשרת את עמו. בעבודתו בבית-המדרש למורים גילה נטייה לעמקות והרחבת אופקים בענייני האומה והחברה. בהופעתו החיצונית, בבת-צחוקו הנעימה, באמונתו בחיים ובאדם - שבה את לב יודעיו. תמיד נטה אל האור, אם גם לא התעלם מן הצללים. וזו היתה דרכו גם בשעת מילוי חובותיו הלאומיות. זמן-מה לפני החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות נשא אישה. בפרוץ מלחמת-העצמאות השתתף בהגנת ירושלים ושירת במשטרה הצבאית.

בשעת סיור עם פלוגת המשטרה הצבאית לשם טיהור אזור שנכבש מידי האויב - נפגע בכדורי צלפים ערביים ליד מלון "המלך דויד" ומת משטף-דם בריאות ביום כ"ב באייר תש"ח (31.5.1948). נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום כ"ח באלול תש"י (10.9.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.