בן זליחה ומחמוד. נולד בחורפיש ב-15.10.1938.

מרזוק גדל והתחנך בחורפיש.

ב-1956 התגייס לצה"ל ושירת בחטמ"ר (חטיבה מרחבית) 300. הוא השתחרר במאי 1959.

בדצמבר 1961 התגייס למשמר הגבול כלוחם. הוא עבר הכשרות בחיל, באוגוסט 1970 עבר קורס קצינים ולאחריו הוצב בפלוגה כ' במצודת כ"ח. באפריל 1973 עבר לפלוגה ח' בסאסא. במאי 1975 מונה למפקד זרעית. מרזוק שאף להתקדם ולהיות מפקד פלוגה כ', אך חלומו נגדע.

חבריו לכוח מעידים על מרזוק כי היה אדם שקט ונינוח, רגוע ופשרן מטבעו. הוא נהג לבצע כל תפקיד ביסודיות. מפקדו הישיר, סגן-ניצב איציק, אמר: "הוא היה אדם יסודי בעבודתו, ממושמע, וביצע כל המוטל עליו לשביעות רצוני".

מרזוק נישא למחמודי ובמהלך השנים נולדו לזוג שישה ילדים: איילין, זליחה, אסמה, אוזר, מאהר והאיל. את שעות הפנאי בביתו הוא הקדיש לילדיו, סייע להם בלימודים וערך עם משפחתו טיולים רגליים בחיק הטבע. משפחתו, חבריו וכל שכניו כיבדוהו, הן כקצין והן כאדם נוח ועוזר לזולת. תחביביו כללו את עיבוד שדותיו, וטיפול בבעלי חיים.

מרזוק האמין בלבו אמונה שלמה בדת. הוא נהג לבקר בכל המקומות הקדושים לעדה הדרוזית, ומכובדי העדה והמאמינים מכפרו ומכל כפרי הסביבה העניקו לו יחס בלתי רגיל.

בבוקר יום 11.11.1982, במהלך מלחמת שלום הגליל, אירע פיצוץ בבניין בעיר צור שבו שכנו הממשל הצבאי הישראלי וכוחות צה"ל רבים. הבניין קרס וכמאה איש נהרגו, שבעים ושישה מהם אנשי כוחות הביטחון של ישראל ובהם מרזוק.

רב-פקד מרזוק סאבק נפל בעת מילוי תפקידו בלבנון, באסון צור הראשון ב-11.11.1982. בן ארבעים וארבע בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחורפיש. הותיר אחריו אישה ושישה ילדים.

מרזוק מונצח באנדרטת חללי יישוב מגוריו חורפיש, באנדרטת החללים הדרוזים בעספיא, באתר ההנצחה של משמר הגבול בצומת עירון ובאתר ההנצחה של משטרת ישראל שהוקם במכללת המשטרה בבית שמש.