בת חנה ומרטין, נולדה ביום כ"ז בחשוון תר"ץ (30.11.1929) בגרמניה ועלתה לארץ עם הוריה באוגוסט 1933. בארץ ביקרה בבית-החינוך שבכפר מל"ל עד שנת 1944, יצאה להכשרה בחוות- הלימוד בפתח תקווה ומשם להכשרה מגויסת באשדות יעקב. עיקר עבודתה בקיבוץ היתה בבית-הילדים ועל טיפולה המסור והלבבי בילדים אהבוה הכל. גם בקיבוץ זכתה בהערכה ובחיבה על מידותיה התרומיות ועזרתה לזולת.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות הועברה קבוצתה לצפת ובסיסה נקבע בבית-בוסל. משם נשלחה מרים לקורס מיוחד של הנהלת משק בהר-כנען. ביום 12.3.1948, כאשר סיימה את עבודתה במטבח, לאחר מאמץ של שעות רבות, ישבה על גזוזטרת המבצר ושירה בפיה. באותו רגע פגע בה כדור של צלף ערבי והיא נפצעה קשה בבטנה. רק כעבור שעות מספר הועברה לבית-החולים שהדרך אליו היתה בחזקת סכנה בגלל כנופיות המרצחים ששוטטו בסביבה. שבוע ימים שכבה על ערש דווי וכל מאמצי הרופאים להצילה עלו בתוהו. ביום ט' באדר ב' תש"ח (20.3.1948), היום השביעי לאחר פציעתה, היה הכרח לנתחה שוב ומניתוח זה לא קמה עוד.

מרים הובאה למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת.