בן פסיה וחיים, נולד ביום י"א באדר א' תרפ"ז (13.2.1927) בעיר סטומארה, רומניה. מילדותו היה פעיל בתנועת-נוער ציונית. כבן 14 עזב את בית הוריו, ועבר לבודפשט ללמוד מלאכת צורף-זהב. גם שם המשיך בפעולותיו הציוניות ואירגן את חבריו ב"נוער הציוני". בימי מלחמת-העולם השנייה ירד למחתרת ועזר ליהודים רבים בבודפשט להימלט מציפורני הגרמנים. אחרי המלחמה היה פעיל בארגון "הבריחה" בארצות שונות. הרומנים עצרו אותו למשך שבועות אחדים ואחרי טלטולים רבים, בשנת 1947, עלה ארצה דרך איטליה באונייה "שבתי לוזינסקי" והיה בין הראשונים שהעפילו לעלות ארצה. כאשר נתפסה האונייה על-ידי הבריטים קפץ מהאונייה, הצליח להחמק בעוד מועד ולהגיע לחוף בשלום. בארץ הצטרף לקיבוץ מבטחים בנגב. מהרגע הראשון נתחבב על חבריו, התחיל להגשים את שאיפותיו במרץ רב והשתתף בהתלהבות בעבודות קיבוצו ובענייני הביטחון.

ביום י"ג בטבת תש"ח (26.12.1947) יצא משה עם חבריו לשמור על קו-המים והם הותקפו משלושה צדדים על-ידי כנופיות ערבים. זמן רב עמדו המעטים כנגד הפורעים. משה נפצע פצעים אנושים, הוסיף עוד להילחם ובדרך לניר עם מת. נקבר בניר עם. בני משפחתו, אחותו ואחיו, הגיעו לארץ אחרי נופלו.

ביום כ"א בכסלו תשי"א (30.11.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בחיפה.