משה, בן סביחה ואליהו, נולד ביום כ' בשבט תשי"ג (5.2.1953) ברמלה. הוא למד בבית-הספר היסודי "בן צבי" ברמלה, ואחרי-כן המשיך את לימודיו בבית-הספר המקצועי "עמל ב'" ברמלה. שנות חייו הראשונות עברו על משה במעברת רמלה, שם התגוררה משפחתו עד שאחיו הבכור נהרג בתאונת דרכים. אחרי שסיים את לימודיו היסודיים, המשיך משה (שכונה בפי מיודעיו "ג'ו") ללמוד בבית-ספר מקצועי, אולם מחמת המצב הכלכלי הקשה של המשפחה, נאלץ להפסיק את הלימודים והחל לעבוד. תחילה עזר לאביו באטליזו, אך כשהעסק לא פרנס את בעליו, עבר לעבוד בחשמלאות, מקצוע שבו ראה את עתידו. הוא הצטיין בתחום הבידור והיה חקיין טוב. במסיבות, גם בצבא וגם בחיים האזרחיים היה בדרן מצליח מאוד. ובשעתו אף ניסה להתקבל ללהקה צבאית.

משה גויס לצה"ל במחצית מאי 1971 והוצב לחיל השריון. הוא שמח על כך, שכן ראה עצמו ממשיך דרכו של אחיו המבוגר, ששירת גם הוא בחיל השריון. לאחר סיום הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס מקצועות טנק "פאטון", הוצב בגדוד שריון כטען קשר ושירת בסיני. הוא התאקלם היטב ביחידתו ומפקדו החשיב אותו כחייל נמרץ וממושמע. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, היה משה עם גדודו בסיני. ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), במעוז "המזח", התנדב משה לצאת בטנק התקין היחיד שנשאר במעוז ולירות בעמדות המצרים בגדה המערבית של התעלה. הטנק נפגע באש האויב והחל לבעור ובעת נטישתו נפגע משה ונהרג. על מעשה זה של גילוי אומץ-לב ותושייה, הוענק לו לאחר נופלו ציון-לשבח מטעם הרמטכ"ל. גופתו נשארה בשטח שבידי המצרים ולא זוהתה. במסגרת חוזה השלום עם מצרים, התאפשרה החזרת גופתו ממעוז "המזח" וביום י"ט באלול תשל"ט (11.9.1979) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות ברמלה. השאיר אחריו הורים, ארבעה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל.

לזכר חלליו הוציא גדודו לאור ספר בשם "דרך האש, גדוד 'ה' במלחמת יום הכיפורים", ובו כלולים דברים על משה; בספר "עקבות הברזל, חטיבת שריון במלחמת יום הכיפורים" כלולים דברים על פועלו במלחמה.