בנם של אסתר ויצחק. נולד ביום י"ד בכסלו תשנ"א (1.12.1990) ברחובות. ילד שלישי במשפחה. אח לטל, הדר ונועם.

משה גדל והתחנך באשדוד. ילד יפה תואר, ברוך כישרונות, חכם וצנוע שחיוך תמידי נסוך על פניו. למד בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "הרא"ה". תלמיד מצטיין, אהוב על הבריות שינק מהוריו ערכים של יהדות, אהבת העם הארץ. מגיל צעיר גילה חוש טכני מפותח. בידי הזהב שלו הרכיב, פירק, תיקן, שדרג והשמיש חפצים שונים. בהמשך למד בתיכון "מקיף י'" במגמת מחשבים ואלקטרוניקה, ובלט בחשיבה יצירתית וביכולת לבחון כל סוגייה מכמה זוויות שונות.

בגיל בר מצווה הרשים את משפחתו בהתמדה ובשקדנות שגילה בלימודיו לקראת העלייה לתורה. כשקרא את פרשת השבוע בבית הכנסת, כל המתפללים נפעמו מקולו הנעים והערב. מאותו יום שימש בבית הכנסת בעל קורא ושליח ציבור. הרב מאיר פינטו סיפר כי קריאתו הזכה הייתה נעימה ומדויקת להפליא בטעמי המקרא.

בסיום התיכון, המשיך ללימודים גבוהים בתחום הטכנולוגיה, למד י"ג-י"ד ב"מכללת אורט סינגאלובסקי" בתל אביב ורכש תעודת טכנאי. משה השקיע את מרבית זמנו ומרצו בלימודים מתוך תשוקה אמיתית ורצון להשתלב בצבא בתפקיד טכנולוגי משמעותי.

כשסיים את לימודיו, התגייס לצבא ושירת ביחידת המודיעין 8200 בתפקיד מסווג, שם הפגין מקצועיות, מסירות וכישרון טכני יוצא דופן.

כשהשתחרר מהצבא, למד תואר ראשון בתעשייה וניהול ב"מכללה האקדמית ספיר" סמוך לשדרות וגם שם הפגין ידע וחתירה למצוינות.

לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) גויס עוד במהלך לימודיו במכללה ועסק בתפקידים שונים בתחום הטכני. עד מהרה זכה להערכה רבה בזכות יכולותיו הגבוהות ומסירותו. בכל תפקיד שמילא, למד את המשימה על בוריה ודאג לציוד הטכני המתקדם ביותר. הממונים עליו סיפרו על אדם מוכשר ומבריק שחשב מחוץ לקופסה והצליח להגיע לתובנות ולפתרונות יוצאי דופן. עמיתיו מעידים על אדם נעים הליכות, מאיר פנים ונכון תמיד לעזור, אשר ביצע את עבודתו על הצד הטוב ביותר והשיג תוצאות העולות על כל הציפיות. במהלך שירותו קודם לתפקידים משמעותיים.

כיבוד אב ואם היו עבור משה ערך עליון. בני משפחתו מספרים כי כאשר הגיע לארוחות ליל שבת, היה רוכן לעבר הוריו, מחבק ומנשק אותם בחום ולא התחיל לאכול עד אשר אימו התיישבה ליד השולחן. משה, או מושיקו כפי שכונה על ידי יקיריו, דאג להוריו ושוחח עמם מדי יום. עם אחיו ואחיותיו היה בקשר הדוק והם מצאו אצלו אוזן קשבת וכתף להישען עליה. משה אהב מאוד את אחייניו, צחק, בילה עימם והרעיף עליהם אהבה. כשסבתו אושפזה בבית החולים, נהג לבקר אותה כמעט מדי יום ולסעוד אותה במסירות.

בשנת 2022 נפטרה אימו אסתר, וחיוכו עומעם. לאביו הבטיח שלא יעזוב אותו עד גיל מאה ועשרים.

אדם רגיש, אוהב אדם שהקפיד על קיום מצוות בין אדם לחברו. חבר טוב ונאמן, נכון תמיד להקשיב ולסייע. במאור פניו, צניעותו ואהבת הזולת, נרתם לכל מטרה טובה ושש לעזור לכל אדם.

משה אהב גם בעלי חיים. כבר בילדותו גידל כלבים, ציפורים ואפילו ברווזים. כשראה כלב עזוב או חולה, אסף אותו אל ביתו, דאג וטיפל בו במסירות. לאחר שעבר להתגורר בעיר מודיעין אסף אליו כלב עזוב במצב קשה, טיפל בו ואילף אותו.

אופנועים היו אחד מתחביביו. בילדותו נהג לפרק ולהרכיב דגמי אופנוע קטנים, ומשבגר, רכב בשעות הפנאי על אופנוע שטח מאובזר.

יופיו החיצוני שיקף את יופיו הפנימי. משה היה אדם אסתטי ומטופח שהקפיד על שפה נקייה וכבוד הדדי.

חלומו היה לטייל עם המשפחה בארצות הברית, להרחיב אופקים ולהתקדם מבחינה מקצועית.

איש צללים שקט וצנוע שניחן בידי זהב ובלב זהב ונפל על הגנת המולדת שכה אהב.

משה דיינים נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום י"א בתמוז תשפ"ד (17.7.2024). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשדוד. הותיר אחריו אב, אח ושתי אחיות.

מוטי דודו ספד: "אחיין יקר, נערץ ואהוב שלי, אתה חסר. כולם אהבו ואוהבים אותך ותחסר לכולנו לעד".

בן דודו ספד: "בן דוד יקר ואהוב על כולם. סיפור חייך הוא מודל חיקוי להמון אנשים. יהי זכרך ברוך".

משה מונצח באתר המרכז למורשת המודיעין (מל"מ) ובאתר להנצחת חללי אשדוד, שם הועלו תמונות מתחנות חייו השונות.

בשנת 2025 הוחלט באשדוד לבחור במשה כאחד מזכאי אות "אשדוד היפה", שהוענק בטקס למשפחתו.