בן פרידה וראובן, נולד ביום כ"א בכסלו תרפ"ט (4.12.1928) בעיר אלכסנדריה, מצרים. למד בבית-ספר יהודי ובגימנסיה. הושפע מהמגע עם החיילים הארצישראליים ומתנועות-הנוער ציוניות, ובייחוד מפעולות המחתרת בארץ למען השחרור מעול הבריטים. בחודש פברואר 1947 העפיל ארצה ברכבת והוא אז עדיין תלמיד הכיתה האחרונה של הגימנסיה העברית-צרפתית. בארץ התפרנס מעבודה כשכיר-יום. משה הצטרף לתנועת המחתרת של אצ"ל ובחורף תש"ח, לאחר שהחלה מלחמת-העצמאות, השתתף בפעולותיה המלחמתיות נגד הערבים באזור תל-אביב ובייחוד בכיבוש מנשיה שביפו.

אחרי הכרזת המדינה ופלישת צבאות ערב הצטרף עם חבריו לצבא הגנה לישראל. הוא הצטיין בקרבות בקור-רוח ובאומץ, ובייחוד אהב את סיורי-הלילה. בכיבוש יהודיה נלחם בגבורה וב"סטן" ביד הסתער על משוריין עיראקי. בשומעו שאחיו שנותרו במצרים, שלפני המלחמה ציפה שיבואו בעקבותיו, נאסרו באשמת ציונות, הפנה עיקר זעמו נגד המצרים. ביקש להיפגש עימהם בקרב והבטיח: "אני כבר אסדר אותם". כשהועבר לגדוד לוחם בחיל השריון ובחטיבת "גבעתי" בחזית הדרום ניתן לו מבוקשו. הוא יצא עם פלוגתו להתקפה על משלטי "דרך בורמה" המצרית שמדרום למשטרת עיראק-סואידן ובקרב זה נפל, ביום א' בחשוון תש"ט (3.11.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג.