בן חנה-הנדל ואברהם-אהרן, נולד ביום א' בניסן תר"ף (20.3.1920) בעיירה ויירשוב, פולין. למד ב"חדר" לימודי דת ויהדות ובביתו ספג אווירה ציונית חמה. משבגר מעט הצטרף לתנועת "בית"ר" והיה חבר פעיל בשורותיה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי אירופה עימה - נשלחה כל משפחתו למחנה הריכוז בפוזנאן; כל משפחתו נספתה במחנות, נותרו בחיים רק הוא ואחיו שמואל. משה, שהיה ציוני, מצא דרכו לאונייה "בן הכט" שעשתה דרכה לארץ-ישראל. בדרכה נתפשה האונייה בידי הבריטים שעל-פי מדיניות ממשלתם לא התירו ליהודים לבוא לארץ-ישראל והאונייה על נוסעיה נשלחה לקפריסין, ופליטי החרב ניצולי השואה הושמו שוב מאחורי גדרות התיל. בקפריסין הכיר נערה בשם בלומה, אף היא ניצולת שואה, והזוג התחתן בקפריסין. עם פתיחת שערי המחנות בקפריסין עלה הזוג הצעיר לארץ ובשנת 1947 התיישב בחיפה, שבה גרו קרובי משפחה של משה ששיכנו את הזוג בביתם ועזרו להם להיקלט בארץ. זמן לא רב לאחר שהגיע ארצה פרצה מלחמת-העצמאות ומשה התגייס והוצב בגדוד 21 של חטיבת "כרמלי". עם גדודו לחם בגליל, ולאחרונה בגיזרת מנרה. משלט שייח'-עבד שליד מנרה הוחזק על-ידי כוחותינו. ב-22.10.1948, במהלך ההפוגה השנייה, תקפו כוחות קאוקג'י את המשלט במפתיע והוא נפל בידיהם. באותו יום תקפה פלוגת משוריינים של חטיבת "כרמלי" בניסיון לכבוש את המשלט מחדש, אך ללא הצלחה. למחרת נערכה התקפה נוספת, אך גם הפעם ללא הצלחה. בקרב זה נפל, ביום כ' בתשרי תש"ט (23.10.1948), נפל משה בקרב בסמוך לקיבוץ מנרה והובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.