בן פאולינה ויואל-אריך, נולד ביום ל' באדר א' תרפ"ט (12.3.1929) ברוסיה. חינוכו בבית-ספר סובייטי הופרע קשות על-ידי מלחמת גרמניה-רוסיה. כשהוסר המצור מעל לנינגרד עבר עם אמו לקירגיזיה. דודו, קצין בכיר בחיל-האוויר הרוסי, רצה להכניסו לבית-ספר לטיסה, אך האם סירבה. אחרי הניצחון על הגרמנים, הלכו האם ובנה ב"נתיב הבריחה" ודרך פולין וצ'כוסלובקיה הגיעו לגרמניה. במחנה וצלאר נרשם לבית-ספר מקצועי של "אורט" ולמד טכנאות רדיו.

בשנת 1948, בהגיע בשורת מלחמת-העצמאות, התגייס לגח"ל (גיוס חוץ לארץ). באותו זמן קיבלה אמו הזמנה לבוא אל קרוביהם בקנדה וגם שלחו להם היתר-כניסה, אך הוא דחה הצעה זו והצהיר, כי עמו בצרה ועליו לחוש לעזרת אחיו.

בחודש יולי 1948 עלה משה לארץ, הגיע למחנה בית ליד, והתאמן שם ובבאר יעקב. הוא שירת בחטיבת הנגב כמקלען ונשלח לדרום. היה צמא-לימוד ואוהב-ספר. את המשכורת החודשית שקיבל בצבא הוציא על ספרים (הספר הראשון שרכש היה ספר לימוד השפה העברית, השני - ספר מדעי בפיסיקה). בעת מבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב, תקפה יחידתו את עיראק אל-מנשיה. בקרב זה נפצע קשה. ביום י"ג בתשרי תש"ט (16.10.1948) אירעה התפוצצות ברכב שאסף אותו ועוד פצועים כדי להעבירם לבית-חולים ובה קיפח את חייו. נקבר בגת.

ביום ו' בתשרי תש"י (29.9.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.