בן ציפורה וזאב. נולד ביום ז' בטבת תשי"ד (13.12.1953) בקיבוץ סעד שבצפון הנגב.

משה, אשר כונה על ידי אוהביו מושקו, גדל והתחנך בקיבוץ בו נולד. מגיל צעיר עבד בדיר הקיבוץ, רעה כבשים, עבד ברפת, בשלחין ובשדות הכותנה.

אהבתו למולדת ורוח ההתנדבות החלו לפעום בו עוד משחר ילדותו. כנער, הוא סייע בחפירת שוחות למסתור בקיבוץ - כחלק ממערך ההגנה על העורף בימי הכוננות במאי 1967, ערב מלחמת ששת הימים.

בהגיעו לגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל. הוא שירת כלוחם בשייטת 13 בחיל הים.

מושקו נפטר מסרטן הלבלב בשנת 2016 בהיותו בן שישים ושתיים עקב צלילה במימי הקישון בעת שירותו.

בהמשך עבר לחטיבת "גולני".

ב-1973 נשלח לקורס קצינים, ועם חבריו לקורס לקח חלק בקרבות מלחמת יום הכיפורים בדרום. את הקורס סיים בהצטיינות והוצב לגדוד 51, בו התקדם לתפקיד מפקד פלוגה וסגן מפקד גדוד.

כקצין בגדוד השתתף בפעולות רבות, בהן לחימה בצפון הארץ וטיהור קיני מחבלים באזור רצועת עזה. בין היתר הוא תכנן ופיקד על פעולת חילוץ בני הערובה בכפר יובל בשנת 1975, אז השתלטו ארבעה מחבלים על בית בכפר. בפעולת החילוץ, בה חוסלו ארבעת המחבלים, היה מושקו אחד הפצועים.

בחלוף מספר שנות שירות קבע השתחרר מצה"ל. בהמשך, במילואים, מונה למפקד גדוד, לחם במלחמת לבנון הראשונה ואחר כך היה לסגן מפקד החטיבה הירושלמית. תיאר שמעון, חייל שלו: "מושקו היה המג"ד המושלם. תחת פיקודו גדוד 7007 הגיע לרמה שלא נפלה מגדודים סדירים בגולני למשל. ברמת הפיקוד – ממש הרבה יותר מגדוד סדיר. הוא שילב את תכונותיו המנהיגותיות עם התמדה, נחישות, דוגמה אישית, מקצועיות ודרישות גבוהות מהכפופים לו".

לצד קריירה צבאית מפוארת ומגוונת, בנה מושקו זוגיות איתנה עם אתי. בשנת 1990 הקימו השניים את ביתם במושב שפיר הסמוך לקריית מלאכי, שם גרו עם ארבעת ילדיהם: עדי, גיל-עד, נעם ועפר.

עם שחרורו מצה"ל הוא פנה ללימודים גבוהים והשלים תואר שני בגנטיקה של צמחים. מושקו עבד ב"מכון וולקני" בראשון לציון וב"מכון ויצמן למדע" ברחובות בתחומי מחקר וטיפוח חקלאי, בעיקר באמצעות חקר כותנה ועגבניות.

כעבור כמה שנים בחר לשוב ולהתגייס לצבא קבע לתפקידים בחיל המודיעין וביהודה ושומרון. בגיל חמישים פרש מצה"ל.

אחרי פרישתו החל לטפח קריירה שנייה בתחום הצומח והתיירות. כך, הוא החל לעסוק, בתחילה בהתנדבות ולאחר מכן כעבודה מטעם המשרד לאיכות הסביבה והמועצה האזורית שפיר, בזיהוי ובפיתוח של אתרי תיירות ופעילות בטבע.

בעבודתו מושקו שילב את נטיות ליבו, רחשי נפשו, השכלתו המגוונת ויכולותיו הארגוניות והתפעוליות בשלל פעילויות. הודות ליחסי האנוש המצוינים שלו הוא יצר שיתופי פעולה פוריים עם גורמים שונים כגון המשרד להגנת הסביבה, קרן קיימת לישראל, מועצות אזוריות שונות, רשות הטבע והגנים, אדריכלי נוף, יערנים ועוד במטרה להביא לפיתוח פינות חמד, לשיקום נחלים ולפיתוח פעילויות חינוך, תרבות ופנאי בטבע. כדבריו: "לא צריך להגיע עד הגרנד קניון או להיות בנוף בסדר גודל של פארק היוסמיטי בכדי לחוש את העונג הצרוף שבהתמזגות עם הטבע. יש לנו ביום-יום המאוד קרוב טבע צנוע, נעים, יפה בדרכו, פשוט, משחרר, חופשי, חינם. המחיר היחיד שיש לשלם על הטבע הזה הוא לשמור עליו נקי, מטופח, לכבד אותו ולהיות מודע לו, להכיר לו תודה ולהשיב לו כגמולו".

מושקו השקיע את כל מרצו בעשייה ורבות מתוכניותיו להקמת פינות חמד בטבע קרמו עור וגידים. הוא בעיקר פעל לזהות, לאתר, להציף את מה שממש נמצא 'מתחת לאף', ליד הבית, בסביבה הטבעית והיומיומית, שם יש פוטנציאל ליופי וחן. בין המקומות שהוא סייע באיתורם ובפיתוחם ניתן למצוא את מסלול האופניים בנחל גוברין, שלולית החורף בכניסה לקיבוץ עין צורים ומצפור גבעת שפיר – אשר שמו הוסב בטקס רב משתתפים ובחסות קק"ל, עשרה ימים לפני מות מושקו, ונקרא על שמו: "מצפור מושקו רום".

בנוסף, מושקו הדריך טיולי לילה לאור הלבנה אחת לחודש ל"חבורת ידידי (ה)לבנה". כך הם תיארו: "שיירה הצועדת כמעט בעיניים עצומות אחרי החלילן, לכל אשר יוביל אותנו. העיניים אולי עצומות, אך לא האוזניים – הכרויות לכל מילה והסבר או סיפור של מושקו, בר-אוריין במובן הרחב של המילה המצוי ובקי בארונות ספרים לרוב... החל מסיפורי המקרא ואגדות חז"ל, דרך המיתולוגיה, ספרי ילדים ומדע בדיוני, וכלה בשירה ובספרות הקלסית... נשבינו בקסמו".

לצד כל זאת הוא למד לימודי תואר ראשון ושני בספרות עברית ומדרש, ושימש כמרצה ב"מרכז יעקב הרצוג" ללימודי יהדות בקיבוץ עין צורים.

מושקו היה איש רב פעלים, חרוץ וביצועיסט. מחד - איש עמל, עובד כפיים, אומן התיקונים והאלתורים אשר נהג להסתובב תמידית עם מזמרה, דלי עם צינורות ומחברים ופלאיירים לעת מצוא, ומאידך - איש של רוח וידע, חובב ספרים, אנציקלופדיות וסרטים. הוא ידע להעריך מקצועיות, יושר, אומץ וחוכמת חיים באנשים. עזרה לזולת הייתה נר לרגליו, הוא תמיד היה נכון לסייע לאחר, בכל עת ועם המון רצון טוב ושמחה.

הוא היה שילוב של חוזה והוזה, כפי שהיטיבו להגדיר אותו בני משפחתו. הוא תמיד קרא נכונה את פני השטח, הן את הגלוי והן את הנסתר, והיה בעל יכולת להסתכל על הדברים מלמעלה, כמו מתוך צילום אוויר, ולראות את התמונה המלאה, על כל פרטיה. איכויותיו אלו, בשילוב עם יכולתו להציב מטרות ולחתור להשגתן בשיטתיות וללא פשרה אך עם המון שקט וחיוך, סייעו לו להגשים את חלומותיו.

משחלה במחלה קשה, התמודד עם מחלתו באופטימיות מופלאה ובגבורה. חרף מכאוביו הוא המשיך בפועלו עד אשר כלו כוחותיו.

משה (מושקו) רום נפטר ביום י"ט באלול תשע"ו (22.9.2016). בן שישים ושלוש בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין האזורי במשואות יצחק. הותיר אחריו אישה וארבעה ילדים, שבעה נכדים, אם, אחות ואח.

ספדה לו אשתו אתי: "איש שלי, אוהב ואהוב, כל כך אחר ומיוחד. שזוף וחסון וחזק, חושב והוגה והוזה, סקרן, מלומד ומלמד... כמה מילים שכתבתי מפיך על עשרות פתקיות מזדמנות: 'לא משנה מה בן אדם עושה, העיקר שיהיה מרוצה ממה שהוא עושה ושיהיה טוב בזה. חשוב להיות אדם טוב. לבחור מטרות נאותות. כל אחד מאיתנו יעשה את זה בתחומים שונים של החיים'... אהובי הנצחי, אני כבר כל כך מתגעגעת אליך. אוהבת אותך כל כך".

ספד הבן נעם: "אבא אהוב... אתה כל כך הרבה בשבילנו, בשלווה ובנוכחות השקטה... נטעת בכל אחד מאיתנו משהו ממך שימשיך דרכנו, אני מקווה שזה ייתן לנו את הכוחות להתמודד עם תחושת ההחמצה והריק הגדול שיהיה בלעדיך. אבא יקר, אני אוהב אותך".

ספד לו גיל-עד בנו: "אבא, איש פשוט אבל מיוחד, של עשייה ושל חלומות גדולים... הנוכחות שלך ביום-יום שלנו כל כך עמוקה, כל כך מושרשת בנו ובמי שאנחנו ובמי שנכדיך, אתה תמיד תהיה איתנו... בנוכחות. בדמיון. בזיכרון. בחלום. בחדוות העשייה ובחוכמת הכפיים. בכל מקום ובכל זמן".

כתב רפי, חברו: "מושקו, דמותך, פניך, נימת קולך, החיוך המבויש שלך, צרובים בזיכרון של כולנו. נזכור אותך... אתה לנו מודל לחיקוי, כמוביל, כמדריך, כאדם ענק. תחסר לנו, גם כשתמשיך ללוות אותנו".

לזכרו ולהנצחת פועלו הקימו ילדיו את אתר האינטרנט "טבע צנוע" המכיל את תמצית קורות חייו, פרטים ותמונות אודות אתרי טבע שמושקו לקח חלק? בפיתוחם.באתר הקדישו לו שיר הייקוּ שאהב, שכתב המשורר היפני יוסה בוסון (תרגמה יהודית כפרי): "חלף הלילה / בחלק הרחוק של הנהר / נותרה פיסת ירח", וכתבו כי "למרות שמושקו פיזית חלף, נותרה פיסת ירח המאירה לנו כאן מאורו".