בן שמואל-שלמה. נולד בג' אדר תרנ"ח (25.2.1898) במיסלוביץ שבגרמניה, למשפחת רבנים. משה שהיה חדור הכרה ציונית, נמנה עם ראשוני תנועת "החלוץ" בוינה. הוא השתתף בהכשרה חקלאית, ונחשב איש עבודה וחבר טוב. ב-1920 עלה לארץ-ישראל והיה בין ראשוני קריית ענבים. לאחר זמן מה עזב את הקיבוץ ונשלח לירושלים לכיבוש העבודה ברכבת. במסגרת זו הועבר ליפו ואחר כך ללוד, שם עבד במשרד מנהל העבודה במחלקת הקטרים. עבודתו זו היתה כרוכה עם חברותו ב"הגנה" עובדה שחייבה את נוכחותו היומיומית במקום גם כאשר הסיכון היה רב. במסגרת עבודתו רכש משה אהדתם של יהודים וערבים כאחד. בט' אלול תרצ"ח (5.9.1938) נפצע משה אנושות מיריות ערבי בעת שהיה במשרדו, שבקצה תחנת הרכבת בלוד ומת מפצעיו. הוא הובא למנוחת עולמים בבית-העלמין בנחלת יצחק בחלקת חללי ה"הגנה". הניח אישה ובן.

בעיתון "דבר" פורסמה רשימה לזכרו.