בן אסתר וסעדיה, נולד בשנת 1918 במחנה יהודה, שכונת התימנים אשר בפתח תקווה. הוא למד בבית-הספר היסודי "נצח ישראל" והצטיין בלימודיו, אבל לא נתאפשר לו לסיים את בית-הספר. בגלל המצב הכלכלי הדחוק בבית הוריו נאלץ בגיל רך לצאת לעבוד ולעזור בכלכלת הבית. מנעוריו היה חבר בית"ר, הצטרף למחתרת האצ"ל נגד הבריטים והשתתף בפעולות ללא פחד וללא רתיעה מפני הסכנות. משה נשא אישה ולזוג נולד בן.

במלחמת-העצמאות שירת בחטיבת "גבעתי". אם כי בז למוות אהב את החיים. היה קשור מאוד למשפחתו. "הבית - איזו משמעות נפלאה ישנה לארבע אותיות אלו, מה רב האושר הצפון בהן. אך עתה פשע הוא לאדם היכול להחזיק בנשק להימצא בבית. מרגיש אני כי טוב לי, כי אני הוא החותר לגרשם - וגרש נגרשם ואז נחזור ונחיה שוב חיי חופש", כתב לאישתו. על ההכנות לפריצת הדרך לנגב סיפר משה בשמחה באחד ממכתביו. בכליון-עיניים ציפה לכך. משה השתתף במבצע "יואב" לפריצת הדרך לנגב. פלוגתו תקפה את "משלטי הצומת", השולטים על צומת הכביש לנגב. בקרב על משלט, נפל ביום י"ד בתשרי תש"ט (17.10.1948). הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בכפר ורבורג. הניח אישה, צפורה, ובן.