בן חוה-רחל ושלמה-דוד, נולד ביום י"ב באדר א' תרפ"ז (14.2.1927) בתל-אביב. אחרי שסיים את בית-הספר "ביל"ו" עבד זמן-מה בעיר. היה חבר בנוער "המזרחי", בארגון-הספורט הדתי "אליצור" ובקבוצותיו וכן הצטרף לשורות ה"הגנה". יצא עם הראשונים לגרעין החקלאי "הילולים" של נוער "המזרחי" בשבי ציון. בגלל סיבות משפחתיות נאלץ כעבור שנה לחזור משם ולעבוד כגנן מטעם עיריית תל-אביב. ב"הגנה" שירת כנשק פלוגתי, והיה אחראי לנשק ול"סליק" ב"ליל וינגייט". בשל שפמו נמצא חשוד בשעת הסריקה של העוצר הגדול והוחזק 4 חודשים במעצר במחנה רפיח.

בראשית מלחמת-העצמאות המשיך בתפקידו כנשק בחי"ש תל-אביב. אחר-כך גויס לשירות קרבי בחטיבת "גבעתי", סיים קורס מ"כים, שירת בפלוגה דתית והשתתף בכל פעולותיה נגד הכנופיות המקומיות וכפרי הפורעים ואחר-כך - נגד הצבא הסדיר המצרי. יחידתו נאחזה בגבעה 69 שממזרח לכביש החוף כדי לחסום את תנועת המצרים בו. הגבעה נתפסה ב8- ביוני 1948 והכוח החל להתבצר בה. ביום 10.6.1948 הנחיתו המצרים הפגזה כבדה על המשלט ולאחר-מכן הסתערו עליו כוחות חיל רגלים בסיוע שריוניות. אש האויב גרמה לנפגעים, להתמוטטות העמדות ולפגיעה בכלי הנשק. בלחץ האויב נסוג הכוח מהמשלט, ובנסיגה בשטח הפתוח נפגעו לוחמים נוספים. בקרב זה נפגע, ביום ג' בסיוון תש"ח (10.6.1948) ונשאר בשדה הקרב. הוא נחשב כנעדר, עד שלאחר שנה נמצא קברו במקום המערכה.

ביום כ' בסיוון תש"ט (17.6.1949) הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.