בנם של יוספה וסילביו. נולד ביום כ"ו בשבט תשנ"א (10.2.1991) ביקנעם. אח ללירן.

מתן גדל והתחנך ביקנעם, שם למד בבית ספר "תדהר" עד כיתה ד'. אז עברה המשפחה לחיפה והוא עבר ללמוד בבית הספר "הריאלי העברי" בעיר, בו סיים י"ב. ילד ונער צנוע, טוב לב, אהוב על חבריו ועל מוריו, תלמיד מבריק, דעתן ואכפתי.

מגיל צעיר, נמשך לתחום הרפואה. המקצוע האהוב עליו בלימודים היה ביולוגיה וכשהיה בכיתה ט', בחר להתנדב בחדר המיון של בית החולים "בני ציון" בחיפה במסגרת התוכנית הבית-ספרית "פרויקט אישי".

מתן סיים את לימודיו בבית הספר בהצטיינות.

ב-2009 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בפלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן) של סיירת "גבעתי". הוא היה לוחם מקצועי ומסור שמעולם לא התלונן, ידע להתמודד עם כל אתגר ולפתור כל בעיה.

אחרי הצבא החל ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטה העברית בירושלים, תואר שמשלב לימודים במרכז הרפואי "שמיר" ("אסף הרופא"), הנמצא במתחם צריפין, סמוך לראשון לציון. הוא למד במסלול משולב לתואר ראשון בסיעוד, שבסיומו קיבל גם תעודת אח מוסמך וגם תעודת פרמדיק. את התואר סיים כמצטיין דיקן.

במקביל ללימודים עבד כאח במחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) במרכז הרפואי "שמיר" (אסף הרופא).

בהמשך, למד לתואר שני במנהל מערכות בריאות באוניברסיטת "בן-גוריון בנגב" בבאר שבע. גם אותו סיים בהצטיינות.

ב-2023 החל לעבוד כאח במלר"ד במרכז הרפואי "כרמל" בחיפה.

מתן היה אח מסור ומקצועי, שבכל מקום בו למד ועבד היה פעיל ומוערך מאוד. תמיד שאף לשפר ולקדם את חדר המיון והיה שותף ליוזמות חברתיות ומקצועיות. כחלק מעבודתו, הדריך סטודנטים ועובדים חדשים, אשר העידו שהיה מורה מעולה. חבריו למקצוע כינו אותו "ספר רפואה פתוח" בשל הידע הרב שצבר, וידע לשלוף בכל רגע נתון.

אך מעל לכול, מתן בלט בליבו הרחב וביחסו למטופלים. הוא נתן יחס אישי ואמפתי לכל מטופליו, וידע לגרום לכל אחד מהם להרגיש מיוחד. תמיד חייך אליהם, הקשיב להם, נסך בהם רוגע, תקווה ואופטימיות ותמך ברגעי הקושי והכאב. פעמים רבות, נהג להשמיע מוזיקה למטופלים ולא פעם אף שר ורקד איתם.

את אילנה, אהובתו, הכיר בחיפה כשהיה בן שמונה-עשרה ומאז הם היו יחד, כך גם במרכז הרפואי "שמיר" בו היא עבדה כאחות. השניים נישאו, התגוררו תחילה בראשון לציון ובהמשך עברו לחיפה. כשנולד בנם הבכור, ארי, מתן היה נוכח בלידה וסייע לאילנה הן כבעל תומך והן כאיש רפואה.

הוא היה אדם עם לב זהב, נתינה אינסופית ושמחת חיים מדבקת. בכל מקום אליו הגיע הפיץ שמחה והומור והצחוק שלו נשמע למרחקים. ספורט היה אחד מתחביביו המרכזיים, בעיקר אהב לרוץ בים, השתתף בתחרויות ריצה וזכה במדליות. בנוסף, נהנה לעשות אימוני כוח בחדר הכושר וניהל אורח חיים בריא.

מתן נהנה מאוד לטייל ברחבי הארץ ועשה זאת בכל הזדמנות. עוד אהב לבנות, לשפץ ולהתקין, ניחן בידי זהב ושימש כ"הנדימן" לעת מצוא. תמיד עזר ודאג לכל סובביו, שידעו שהם יכולים לסמוך עליו בעיניים עצומות. בכל אשר עשה הצליח, הביא תועלת ומשמעות, ועשה הכול עם חיוך מאוזן לאוזן.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשהחלה המתקפה, היה מתן בעיצומה של ריצה על חוף הים יחד עם אחיו, לירן. מיד כשהבין מה קרה, חזר הביתה, לקח את הציוד הצבאי שלו והתייצב למילואים, עוד לפני שהוקפץ באופן רשמי. הוא שירת במילואים בגדוד 6261 של חטיבה 261, שם שימש כחובש קרבי.

אשתו, אילנה, הייתה בחודש השני להריונה כשפרצה המתקפה. השניים ידעו שתיוולד להם בת, ובהפוגות מהלחימה שוחחו בטלפון על השם שיבחרו לה. מתן הציע את השם שיה, מהמילה "שי" – מתנה.

במשך חודשים ארוכים מתן לחם בגבורה בשטח רצועת עזה. הוא הציל לוחמים שנפצעו בשדה הקרב, כאשר טיפל בהם במקצועיות רבה. בינואר היה אמור להשתחרר אך התנדב לחודש נוסף באמרו: "צריכים אותנו".

ביום שני, 22.1.2024, השתתף בפעילות מבצעית בדרום רצועת עזה. במהלך הפעילות, נפגע הכוח שלו מפיצוץ עוצמתי. מתן נהרג במקום, יחד איתו נהרגו עשרים לוחמים נוספים.

רב-סמל ראשון מתן לזר נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן שלושים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחיפה. הותיר אחריו אישה בהריון, ילד, הורים ואח. שלושה וחצי חודשים לאחר נפילתו ילדה אילנה את בתם השנייה, שנקראה בשם שהוא בחר – שיה.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

אימו, יוספה, ספדה לו: "מתן שלנו, ילד שלנו, גיבור שלנו, אבל היית בעיקר מתן שלי, הילד הקטן שלי והגיבור שלי... מתן ילד שלי מוצלח, היית אכן מתנה, תלמיד מצטיין בריאלי, לוחם בסיירת 'גבעתי' שכל כך אהבת, מצטיין באוניברסיטה ומצטיין בעבודה. מצטיין ומצטיין ומצטיין. ובעיקר, היית בן אדם טוב. תמיד מוקף בחברים, מאיר פנים, עוזר לכולם. מעל לכול בן אוהב, אח נפלא, בעל נהדר לאילנה ואבא מדהים לארי הקטן... אני מצדיעה לך בן שלי אהוב, גיבור שלי".

מתן מונצח במספר אתרי אינטרנט, בהם: אתר ההנצחה של בית הספר "הריאלי העברי" בחיפה, אתר ההנצחה של מנהל האחיוּת, אתר ההנצחה של אוניברסיטת "בן-גוריון בנגב" בבאר שבע ואתר ההנצחה של קבוצת הכדורגל "מכבי חיפה", אותה אהד.

בבניין בו התגורר בחיפה הותקן שלט הנצחה, המעניק לבניין את השם "בניין מתן".

אימון לזכרו של מתן נערך במלאת שנה לנפילתו במכון הכושר שבו נהג להתאמן. האימון נקרא "Hero", כמחווה לגבורתו של מתן, וכלל תרגילים שאהב.

בבית החולים "כרמל" בחיפה נקרא חדר מיון על שם מתן, וב"שמיר" (אסף הרופא) נקרא על שמו חדר טראומה.

ארגון "רוטרי" בחיפה החליט להעניק מדי שנה שתי מלגות על שם מתן לשני אנשי הצוות, אחיות ואחים בבית החולים החיפאי "כרמל".

לזכר מתן ניטעו עצים במקומות שונים, והופץ סטיקר עם תמונתו וה"אני מאמין" שלו, אותו אמר לפני צאתו לקרב ב-7.10.2023 – "הכבוד שלי והזכות שלי לשרת את המדינה".