בנם של צילה ודקר. נולד ביום כ"ה באייר תשס"ג (27.5.2003) במושב גילת שבנגב המערבי. ילד שלישי במשפחה. אח לדור, רותם ואליה.

נאור גדל והתחנך במושב גילת. ילד עם עיניים טובות ותלתלי זהב, "יפה כדוד המלך", כדברי הוריו. למד בקריית החינוך "מרחבים". נער צנוע וערכי שפתח את ביתו בפני כל הילדים, גם הפחות מקובלים, ופעל להשתלבותם. עם אופיו השובב והתוסס הקפיד לכבד את המורים והיה אהוב עליהם, תמיד דיבר אליהם בכבוד ובנימוס. "אהוב ליבי", כך מכנה אותו דפנה, שהייתה המחנכת שלו מכיתה ט' עד י"ב.

בן מסור להוריו ואח אוהב, מכבד ותומך. היה קשור למשפחה המורחבת, ביקר את הסבים והסבתות בכל הזדמנות וטיפח קשר הדוק עם בני דודיו.

ספורטאי מצטיין שחי ונשם ספורט, ובמיוחד כדורגל. כאוהד מושבע של קבוצת "מכבי תל אביב" לא החמיץ משחק באצטדיון "בלומפילד" ביפו.

בשעות הפנאי אהב לבלות עם חברים, בעיקר אהב ללכת להופעות של הזמר אייל גולן.

משבגר, הפך לעלם חמודות שאהבת הארץ, העם והאדם היא נר לרגליו. נאור יישם את הפתגם "ואהבת לרעך כמוך", בין אם במתן בסתר ובין אם בקירוב לבבות. סימן ההיכר שלו היה חיוכו הכובש, שהאיר כל מקום וגרם לאנשים לחייך בחזרה. בזכות חיוכו, רגישותו וטוב ליבו התחבר עם כל אדם. נאור היה חבר אמת שאפשר לסמוך עליו, נכון להטות אוזן קשבת ולסייע בעת צרה.

עם סיום לימודיו ביקש לשרת כלוחם בחטיבת "גולני". לקצין המיון אמר "או גולני או כלום" ודחה את השירות בכמה חודשים כדי להתגייס לחטיבה.

ביום 30.3.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד 13 פלוגה ב', פלוגת "זאבי הדממה" בחטיבת "גולני". את ההכשרה המפרכת עבר בנחישות ובהצלחה. מפקדיו מספרים על לוחם מצטיין, חייל שדואג לכולם, מעלה את המורל ומשרה אווירה טובה. נאור אהב מאוד את מחלקתו ואת פלוגתו וראה בהן משפחה שנייה.

במהלך שירותו המשיך בנתינה. הוא סייע לחיילים בודדים ולחברים ככל שביקשו, לא פעם חלק איתם אוכל ושתייה. בצניעותו, מעולם לא סיפר על כך לאיש.

בסוכות 2023, בעת ששירת במוצב נחל עוז בתפקיד קלע, קיבל אות חייל מצטיין.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל כל הנמצאים באזור. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת נאור היה במוצב נחל עוז. עם הישמע האזעקות, נכנס למיגונית והתכתב עם אחיו דור. הוא צילם את השמים וכתב "הם השתגעו קצת. יש יותר מדי יירוטים וטילים". לאחר מכן התכונן לעלות לעמדת הקליעה. כעבור רבע שעה, כשאחותו רותם התקשרה אליו, הוא ניתק את השיחה, שלח לה הודעה "לא להתקשר עכשיו. הכול טוב" והעביר את הטלפון למצב טיסה. מאז לא היה זמין.

לאחר שעלה לעמדת הקליעה על חומת המוצב, הבחין במחבלים רבים מתקרבים. נאור הגיב בקור רוח, מיד ירד למיגונית והזהיר את חבריו כי מאות מחבלים בדרכם לבסיס. כשטיל RPG שנורה לעבר עמדת הקליעה הרס אותה, מפקד המחלקה הורה לו לחזור לאזור המיגונית מול המגורים ולהילחם שם. נאור נלחם באומץ לב, בגבורה ובנחישות מעוררי השראה. הוא נכנס ויצא מהמיגונית, הסתער שוב ושוב עד שנפצע באורח אנוש מירי מחבלים.

חבריו פינו אותו ופצוע נוסף לתוך המיגונית, שם החובש הפלוגתי והלוחמים טיפלו בהם במשך ארבע שעות תוך שהם מנהלים קרב מטווח קצר. מחבלים שכיתרו את המיגונית זרקו לתוכה רימונים. שני רימונים ראשונים לא התפוצצו אך השלישי התפוצץ ונאור נהרג.

סמל נאור סיבוני נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין במושב גילת. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

אימו צילה ספדה: "גבר שלי שמח, עם חיוך של מלאך, חבר אמת, בעל ערכים, עשה למען הזולת בחייו וכך גם מצא את מותו כשהגן בגופו. לעד תישאר בליבי, פרח שלי, אוהבת אותך עד כאב, אימוש שלך, אתה הדרך לחיים שלי". והוסיפה: "נאור חי בתוכנו, אורו מרחף מעלינו ומלווה צעדינו שעה שעה יום יום".

במלאת שנה לנופלו, אחותו רותם כתבה: "שנה שאני חיה בעולם הריק הזה, כשהלב שלי מחוץ לגוף, וזה מרגיש שיש לו דרך אחרת לפעום. דרך כזו שמכאיבה ומזכירה לי את חסרונך בכל פעימה... שנה של רגשות וגעגועים שלא הכרתי לפני כן, ואני לא מאחלת לאף אדם בעולם להכיר. זה אפל וחשוך מרסק ומכאיב בכל איבר בגוף, בכל רגע קיים... אתה ואנחנו התגשמות כל החלומות בין אחים, אהבה טהורה בלי הרבה מילים, חיבור משורש הנשמה, ולב אחד שהתרסק למיליוני מיליונים רסיסים בחסרונך".

בני משפחתו של נאור ממשיכים את הנתינה שאפיינה אותו והקימו עמותה בשם "הגמ"ח של נורי", המסייעת למשפחות מעוטות יכולת ומחלקת סלי מזון בחגים.

לזכרו של נאור הוקם דף אינסטגרם remember.naor.siboni ובו בני משפחה וחברים מעלים הקדשות, תמונות ופעולות להנצחתו.

הסכת (פודקאסט) מטעם תאגיד "כאן 11" מספר את סיפור גבורתו של נאור וזמין להאזנה בספוטיפיי.

באתר האינטרנט של מועדון "מכבי תל אביב", הקבוצה שנאור אהד, הועלה דף עם תמונתו ומילים לזכרו.

המועצה האזורית מרחבים העלתה ליוטיוב סרטון ובו מספרים עליו בני משפחה וחברים.

לזכרו של נאור הוצאו כובע, סווטשרט עם תמונתו והמילים "גיבור ישראל" ומדבקה עם הכיתוב "אתה הדרך לחיים שלי".

ציור קיר על מיגונית מנציח את נאור ואת אהבתו למדינה, לגולני ולמכבי תל אביב.

חיילים מקדישים מסעות ושיעורי מורשת קרב להנצחת נאור, וגם מי שלא הכירו אותו מספרים איך החיוך והעיניים הטובות חדרו עמוק לליבם.

במושב גילת שופץ ונבנה מחדש מגרש הכדורגל, ונקרא על שם נאור. מגרש הכדורגל היווה עבורו בית שני, כתבו בני המשפחה, בו בילה שעות, הן כאוהד והן כשחקן ב"הפועל מרחבים" ובליגת המושבים, שחקן מרכזי שהשפעתו בלטה בכל משחק. המגרש נצבע בצבעים של נאור – צהוב כחול למכבי תל אביב, צהוב ירוק לגולני.

המגרש נחנך ביום הולדתו של נאור, וביום זה נערך טורניר כדורגל שבני משפחתו והחברים ארגנו.

כתבו בני המשפחה: "אנו משפחת סיבוני נלך לאורך, המלווה אותנו ומרחף מעלינו. ננציח אותך ונמשיך את דרכך הכה מיוחדת. אנו גאים להיות המשפחה של גיבור ישראל נאור סיבוני הי"ד.

לעד תהיה 'הדרך לחיים שלי'".