בנם של מיכל ואילי. נולד ביום ו' באדר תשנ"ד (17.2.1994). אח לארבעה – איתי, גילית, יובל ואורטל.

נשוי להדר ואב ליאר.

נדב גדל והתחנך בשכונת גינות שומרון שבמועצה המקומית קרני שומרון. הוא למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "בני חיל" שבמועצה המקומית קדומים.

ילד חכם וסקרן, בעל תחומי עניין רבים, שתמיד חשב על רעיונות חדשים כדי לשפר ולפתח דברים קיימים. מילדות נהנה לטייל בהרי השומרון ובוואדיות, אהב את נופי האזור ואת האווירה הייחודית השוררת בו. אחרי שעות הלימודים היה חניך ומדריך בשבט "הגבורה" של תנועת הנוער "בני עקיבא".

מגיל צעיר היה ראשון להגיש עזרה ועשה זאת בטבעיות, כמובן מאליו. נדב התנדב במגוון מסגרות בהן שירותי הכבאות וההצלה, מד"א (מגן דוד אדום) ועמותות לילדים עם צרכים מיוחדים, כגון "קו לחיים" ו"חברים לרפואה". בכל מקום בו התנדב היה אהוב ומוערך, ויצר קשרים קרובים ומיוחדים עם הילדים שליווה.

חבריו תיארו אותו כאדם נחוש וחדור מטרה, שכבר מנערותו התעקש להשיג את רצונותיו ולא ויתר אף פעם. כך, סיפרו, נהג כשהטרקטורון שקנה כשהיה בכיתה י"ב נתקע באמצע טיול בשטח והחל לעלות באש - כל החברים נסו על נפשם ורק נדב נשאר, נלחם באש עם בקבוק מים שאותו מילא שוב ושוב מהנחל הסמוך. לדבריהם, הוא לא הכיר את המילה "לא", והכול היה אפשרי ובר עשייה מבחינתו.

עם סיום לימודיו בתיכון, הצטרף למכינה הישיבתית הקדם-צבאית "בני דוד" ביישוב עלי שבהרי בנימין.

אחרי המכינה התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שמשון" (גדוד 92) של חטיבת "כפיר". בטירונות היה חייל מצטיין ועם תום ההכשרה יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתות). הוא שימש כמפקד כיתה ובהמשך כסמל מחלקה, היה מפקד מוערך ואהוב שתמיד שידר חוסן ועוצמה, דאג לחייליו ונתן להם תחושה שיש להם על מי להישען.

בצבא, כמו בכל תחנה בחייו, נדב היה איש של חיבורים. הייתה לו יכולת להתחבר לכל אדם ולגרום לכל מי שבקרבתו להרגיש רצוי, אהוב וחשוב. בכל מעגל חברתי או מקצועי אליו השתייך, הוא היה ה"דבק" שאיחד את כולם, וידע לחבר גם בין אנשים שונים לחלוטין זה מזה.

חברו לצבא סיפר: "נדב היה סמל אגדי בגדוד 'שמשון'. היה מכיר כמעט את כל הגדוד, מסתובב בגדוד כמו מפורסם וכולם אומרים לו שלום, ומיד הוא פותח איתם נושאי שיחה ויודע כבר הכול עליהם – מה מקום מגוריהם ומי המשפחה הקרובה והרחוקה שלהם".

אחרי השחרור יצא נדב לטיול בדרום אמריקה ובארצות הברית, שם גם עבד כמדריך במחנה של בני עקיבא - Camp Moshava.

כשחזר למד לתואר ראשון בתקשורת באוניברסיטת "אריאל בשומרון", ועם סיום הלימודים התחיל לעבוד כמנהל אופרציות ואנליסט בחברת "תקשוב".

כשפגש את הדר, ידע מהר מאוד שאיתה הוא רוצה להתחתן. הוא העריץ אותה, עשה הכול כדי שתהיה מאושרת והם השלימו זה את זו בכל המובנים. אחרי שנישאו, התגוררו בירושלים והביאו לעולם את בנם יאר. נדב היה אבא מסור שהרעיף חום ואהבה על בנו הקטן ולא הפסיק להתגאות בו.

אחד הדברים האהובים על נדב היה לבשל ולארח, והבית שלו ושל הדר היה תמיד פתוח. בכל הזדמנות, יזם וארגן מפגשים חברתיים ומשפחתיים, תוך שהוא יורד לפרטים הקטנים ביותר ומבטיח שהכול יתנהל כמו שצריך.

הנתינה והנדיבות היו חלק בלתי נפרד ממנו, והאנשים החשובים לו – משפחתו המורחבת וחבריו – היו תמיד בראש סדר העדיפויות. בכל אירוע, חג, שבת או יום הולדת הקפיד להתקשר לברך את קרוביו, ולא הסתפק בהודעה קצרה אלא התעקש לשוחח ולשמוע מה שלומם.

היו בו הומור, כריזמה וקסם אישי, שפע של שמחה ואנרגיות טובות. תמיד ידע לרומם את מצב הרוח של סובביו, וגילה כלפיהם רגישות יוצאת דופן.

המוטו שהנחה את נדב היה: "יום יבוא והחיים יחלפו לכם מול העיניים. תוודאו שהם יהיו שווים צפייה". כך חי את חייו – כשהוא מנצל כל רגע לטיולים, בילויים, חוויות והנאות בחיק המשפחה ועם חברים אהובים. הוא היה איש עשייה שלא נח לרגע, תמיד דחף קדימה, אהב להעלות רעיונות ולחלום על יוזמות חדשות, ונהג לומר: "בחיים מצטערים על הדברים שלא עושים".

יחד עם הדר, חלם להרחיב את המשפחה והשניים היו בעיצומה של בניית בית חדש וגדול ביישוב נופים שבשומרון.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המתקפה, נדב היה עם הדר ויאר בביקור משפחתי בארצות הברית. ברגע שהבין מה קורה, עשה הכול על מנת לחזור לארץ ולהתגייס למילואים.

הוא שירת כסמל מחלקה בגדוד 121 של חטיבה 8 (חטיבת "הזקן") ולחם בגבורה במשך חודשים ארוכים. תחילה הוצב בגבול הצפון, אליו התפשטה הלחימה מיומה הראשון, בהמשך שירת במרחב הסמוך לגדר הרצועה במשימות להרחבת החיץ ומאוחר יותר לחם בשטח רצועת עזה.

בכל פעם שנקרא למילואים התייצב ללא היסוס, מבין לעומק את חשיבות המשימה ומאמין בצדקת הדרך. הוא התגאה לשרת במילואים, הרים את המורל של חייליו וחזר ואמר: "זוהי תקופה חשובה למדינה שבה אנחנו מחזירים את הכבוד לעם שלנו".

ביום שני, 1.7.2024, נדב נהרג במהלך פעילות מבצעית בפרוזדור נצרים, ציר רוחב שכוחות צה"ל עיבו במהלך המלחמה להפרדה בין צפון רצועת עזה למרכזה. איתו נהרג לוחם נוסף.

רב-סמל ראשון נדב אלחנן נולר נפל בקרב ביום כ"ו בסיוון תשפ"ד (1.7.2024). בן שלושים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין בקרני שומרון. הותיר אחריו אישה ובן, אב וארבעה אחים ואחיות.

אשתו, הדר, ספדה לו: "נדבי שלי, אהוב שלי, גיבור שלי. שנינו יודעים שתמיד אתה זה שמדבר באירועים כי זה התפקיד שלך. כזה אתה, בכל מקום שבו אתה נמצא מרגישים את הנוכחות שלך. צחקנו שאין מישהו בעולם שאין לך על מה לדבר איתו... אני לא מפסיקה לשמוע כמה היית קשור לכל כך הרבה אנשים, אינספור חברים. אתה היית הפייבוריט של כולם, אבל בעיקר שלי.

"תמיד היית מלא שמחה, עם החיוך הענק שלך ועם בדיחה שמתאימה לכל מצב. אתה היית שלם עם האמת שלך – לא עניין אותך מה אנשים אחרים חושבים... בכל פעם שיצאת למילואים היה לך חשוב שנהיה שמחים ומרוצים, תמיד השארת את המקרר מלא באוכל ודאגת לנו בכל דבר... נדבי צריך עוד אנשים כמוך פה בעולם! הלוואי ונהיה ראויים לך".

נדב מונצח באתר ההנצחה של תנועת הנוער "בני עקיבא".

בחוות "אל נוה" שבצפון השומרון נערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו. במקום הוקמה גם מרפסת לזכרו. נדב אהב את החווה והיה מעורב בהקמתה ובפעילותה.

בחברת "תקשוב", בה עבד, הוחלט להעניק מדי שנה שלוש מלגות ללימודים גבוהים על שמו של נדב לסטודנטים העובדים בחברה. בחברה גם הוקם חדר ישיבות לזכרו, בשם "חדר נדב".

ביישוב נופים הוקם "פארק נדב".

המוזיקאי אבישי הוציא לזכרו את השיר "אהובנו". את השיר מלווה קליפ עם תמונות וסרטונים מתחנות חייו השונות של נדב, וניתן לצפות בו ביוטיוב.

עמוד לזכרו של נדב נפתח באינסטגרם תחת השם remember_nadav.

משפחתו הקימה אתר לזכרו, בשם remember-nadav. באתר תמונות, סרטונים, סיפורים וזיכרונות מכל תחנות חייו.