בתם של שרון ודוד חנוך יצחק. נולדה ביום י' באב תשנ"ט (23.7.1999) בירושלים. ילדה שביעית במשפחה ברוכת ילדים, אחות של ידידיה, אלידע, אחינועם, הדרה, עמינדב, שמעיה ועשהאל.

נהורה בת-חן גדלה והתחנכה בשכונת גבעת שאול בירושלים. למדה בבית הספר היסודי התורני לבנות "מוריה" ברובע היהודי בעיר העתיקה, בבית ספר "נעם בנות" בשכונת קריית משה בעיר, ובאולפנת "צביה כוכב יעקב" ביישוב כוכב יעקב. תלמידה טובה ורצינית, מלאת סקרנות ושוחרת ידע. הצטיינה במיוחד במקצועות היסטוריה, תנ"ך, תורה שבעל פה, אנגלית ומתמטיקה.

הייתה מקובלת מאוד בקרב חברותיה, הרבתה להיפגש עימן והשתתפה בשלל פעילויות חברתיות.

בשנת 2014 נפטרה אימה שרון. נהורה בת החמש-עשרה בחרה להמשיך בחיים. היא לא ויתרה לעצמה ולא חדלה לשקוד על לימודיה, לחיות ולפעול טוב.

בעקבות שיחה עם חברה החליטה להדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא" בסניף מבשרת ציון-קסטל. מדי שבת, בכל מזג אוויר, הלכה ברגל עם חברתה מירושלים עד מבשרת ציון דרך יער ירושלים כדי להגיע לפעולות. את ההדרכה בתנועה תפסה כשליחות, השקיעה מאמץ וזמן בהכנת הפעולות ובחניכותיה, ויצאה עימן לכל מחנות הקיץ והטיולים.

נחישותה ומעורבותה החברתית באו לידי ביטוי כבר מנעוריה. בגיל שבע-עשרה, כשחשבה שיש צורך בהצבת שלט בולט לבניין הסניף של "בני עקיבא", הפעילה לחץ על הנהלת המחוז של התנועה עד שהדבר עלה בידה, והשלט הוכן והוצב. בסוף כיתה י"ב יזמה וארגנה טיול גדול – תכננה בקפדנות את כל הפרטים, עד הקטנים ביותר. חברותיה סיפרו שהיה זה טיול מוצלח במיוחד.

קשריה עם אביה ואחֶיה היו חמים וקרובים. גם עם אחייניה ואחייניותיה שמרה על קשר הדוק, והם אהבו אותה מאוד. ביקרה אותם, שיחקה עימם והצטרפה לפעילויות שלהם. לדברי אחיה, היא הייתה כאחותם הגדולה של ילדיו.

למרות שהתכוונה להצטרף לשירות הלאומי והתקבלה למסגרת שבחרה, בסופו של דבר החליטה להתגייס לצבא מתוך מחשבה שתרומתה שם תהיה גדולה יותר.

ביום 15.3.2018 התגייסה לצה"ל. לאחר הטירונות שובצה לחיל האוויר והוצבה בבסיס ההכשרה של מערך ההגנה הקרקעית, עברה קורס פיקודי ושירתה כמפקדת כיתה (מ"כ), תחילה במחזורי טירונות ובהמשך בקורסי הכשרה. במהלך השירות בלטה בהשקעתה המרובה: "עשתה את הדברים עד הסוף", אמרו עליה. היה לה חשוב לתת מעצמה ככל יכולתה לטובת הפעילות שהייתה באחריותה. מפקדיה וחיילים ששירתו עימה העריכו אותה מאוד.

פקודיה העריכו אותה, והיא תרמה להם מעבר להגדרת תפקידה: העניקה להם יחס אישי, הנחילה להם ערכים ולימדה אותם לראות את הדברים בצורה חיובית. לקראת שיחה עם פקודיה כתבה לעצמה ולהם: "הבחירה להיות חיובי היא בחירה אחראית ובוגרת, היא הבנה שאין לך באמת שליטה על המתרחש. לקוות לטוב, להיות טוב, להקרין זאת החוצה גם כשאינך יודע מה יקרה בצעד הבא". מקרה נוסף אחד המראה את מסירותה לחיילים הוא התעקשותה שחיילת שעשתה תורנות מטבח במשך יום שלם לא תשתתף בתורנות השמירה בלילה. דוגמה אחרת היא דאגתה לחיילת חדשה בסגל המפקדות: נהורה הקפידה לשאול לשלומה ווידאה שיש לה מקום לינה נוח ושהיא מסתדרת בתפקיד החדש.

במהלך שירותה הצבאי נישא אביה ליונית, אם לילדים, ושתי המשפחות התאחדו ועברו לגור ביישוב נווה דניאל שבגוש עציון.

נהורה בורכה באופטימיות ובשמחת חיים, ידעה לעודד ולשמח את מי שנזקק לכך. היא ניחנה באהבת אדם, באכפתיות, בדאגה לזולת וברגישות ושימשה אוזן קשבת לחברותיה. נמנעה מעימותים ומריבות, כפי שסיפרה חברתה גילי: "אני חושבת שאת היחידה שלא רבתי איתה בחיים, כי תמיד היה לך אכפת יותר מדי ממני ומאנשים בשביל לריב איתם". מטבעה הרבתה ליזום ולארגן בפשטות ובענווה, שאפה לשלמות, לא ויתרה לעצמה והפגינה כוח רצון עז. מבחינתה כל קושי היה הזדמנות לעלות ולהתקדם ותמיד עמדה איתנה, בלי ליפול לייאוש.

כשיצאה לחופשת השחרור באמצע חודש פברואר 2020 קרנה מאושר. במהלכה נפגשה עם אביה ליום כיף, ויחד סעדו וצפו במחזה על פי סיפור של ש"י עגנון. לאחר מכן פקדו את קברו של סבה בבית העלמין בכפר עציון.

באותה חופשה בילתה ביום שישי עם חברתה גילי – יחד נסעו ליישוב עומר ולאחר מכן לתל אביב ואכלו במסעדה. במהלך השבת בילתה אצל אחיה ידידיה.

במוצאי שבת חשה ברע והובהלה לבית החולים "איכילוב" בתל אביב. למחרת הוכנסה לניתוח, במהלכו הידרדר מצבה והרופאים נאלצו לקבוע את מותה.

סמל נהורה בת-חן בר-חיים נפלה בעת שירותה ביום ו' באדר תש"ף (1.3.2020), והיא בת עשרים. הובאה למנוחות בבית העלמין בכפר עציון. הותירה אב, חמישה אחים ושתי אחיות.

על מצבתה חקקו אוהביה: "אהבה והאירה, בחרה בחיים ועשתה חיל. נלקחה בפתע פתאום והיא בת עשרים".

אביה דוד ספד לה: "דרכו של עולם שבנים ובנות קוברים את הוריהם. אין זו דרכו של עולם שהורים קוברים את בניהם. על כן אני חוזר ואומר על הכול יתקדש, ישתבח, יתפאר ויתהלל שמו של הקדוש ברוך הוא, אשר את משפטיו ואת דרכיו לעיתים קרובות אין אנו מסוגלים להבין. ולכן אֶדּוֹם".

כתבה אחינועם אחותה: "נהורה, לא תופסת שנלקחת מאיתנו לפני קצת יותר משנה. כמו השם שלך, הוספת כל כך הרבה אור וטוב בעולם. מתגעגעת המון".

בת דודתה אורית כתבה: "נהורה, אני זוכרת ותמיד אזכור ממך רק את החיוך, ואיך תמיד כל מה שעשית היה עד הסוף ... בכל הסיפורים שעכשיו עולים לי למוח, אני רק רואה את החיוך היפיפה שלך ואת האישיות שגורמת להרגיש אהובה ורצויה לידך".

הרב מתניה בן שחר, רב היישוב נווה דניאל, ספד לה: "נהורה הביאה אור וטוב לסובבים אותה, לאחים ולאחיות, לאחיינים, לאולפנה, ל'בני עקיבא' סניף הקסטל, בחיים האזרחיים וביחידה. בכל מקום שהיא הייתה, היטיבה וניסתה לעשות הכול בשלמות ובטוב ... נהורה חשבה הרבה מאוד איך לתרום לעם ישראל ... אנחנו נזכור את הטוב שבך".

חברותיה מהצבא ומהבית הכינו חוברת עם דברים לזכרה.

גילי, חברתה מהצבא, כתבה: "היית הבן אדם הכי מדהים שהכרתי, היחידה שיודעת בדיוק מה להגיד לי כשאני עצבנית בשביל להצחיק אותי ... תודה על הרגע שנכנסת לחיי, היית ותמיד תהיי המלאך ... אני אוהבת אותך אהבה אין סופית".

שיר, חיילת מסגל המפקדות, כתבה: "נהורה הייתה אדם ייחודי, כזה שלא פוגשים בכל מקום, ואני אסירת תודה כלפי הקדוש ברוך הוא שזיכה אותי להכיר אדם כזה וללמוד ממנו. חסרים אנשים כמוה בעולם הזה. לא אשכח אותה בחיים".

כתבה חיילת ששירתה עימה: "היא הייתה כל כך אהובה על כל הסובבים אותה ... גם מי שלא היה חבר קרוב, רק מלהכיר אותה טיפה היה יכול להבין כמה עוצמות של יופי קיימות באישיות שלה. וכמו באופי שלה, כך היא הייתה – יפהפייה וזוהרת כלפי חוץ, עם השיער הארוך הגלי והיפה שלה ... והחיוך שלה – החיוך המושלם שלה, חיוך מלא שיניים, חיוך שממלא אותך בכוחות אדירים, חיוך כזה שאי אפשר להישאר אדיש אליו".

בר כתבה: "לנצח אזכור את כוח הרצון שלך לעשות הכול ולא לוותר, האכפתיות כלפי כולם מלבד לעצמך ואת החיוך, החיוך שלא ירד מפרצופך. אני אוהבת אותך ילדה, לנצח".

כתבה חברה נוספת: "אף פעם לא חשבתי שאדם כל כך טוב, שמפיץ כל כך הרבה אופטימיות, אהבה, התחשבות, רגישות, הבנה הדדית, יילקח לנו ברגע אחד ... דמות ומודל לחיקוי, אדם נערץ ואהוב על כולם. פצצת אהבה וטוב לב מתקתקת. עברת לשלב הבא, מיצית את עבודתך פה על הצד הטוב ביותר, ומלאכים – מקומם בשמיים".

חברתה אור חיברה והלחינה שיר לזכרה והוא ניתן לצפייה באתר יוטיוב בליווי תמונות וסרטונים: "אחות שלי, נקטע לנו ברגע כל פנטזיה, צחוק, חיוך / אל המרומים עלו למעלה / אל המקום המיועד / אל הגדול מכולם / את שם. // אחות שלי, את גאה בי פה למטה? / האם אני עושה נכון? / ומגשימה לשתינו יחד / אך כל אחת לחוד / צועדת בנפרד, לבד עכשיו. // אחותי, תעני / כמה אבקש שתחזרי / זה לא דרכו של עולם, זה אכזרי / אחותי, תעני / תחזרי. // אחות שלי, אשא עיניי אל ההרים / ארים ראשי / כי לך הבטחתי לא אפול / את כל שאהבה נפשי / זורמת בדמי / אחותי שלי. // אחות שלי, למרות שנקטע לנו ברגע רגעי הצחוק והחיוך / אותך אנציח בדרכי / אשמור קרוב בתוך ליבי / כל דבר הוא אוצר בשבילי / אחותי, אחותי, תעני. // אחות שלי, ניפרד בתודה על כל שנה מדהימה / השארת חברים לחיים / בשבילי מתנה / זו חצי נחמה, אז תודה / לך מודה, אחותי".

בני משפחתה וחבריה, שרצו להמשיך את מורשת חינוך הנוער שהיה בנפשה, הקימו ביוני 2021 את "מרכז נהורה" ברמת גן – מרכז עירוני לטיפוח יצירה ותרבות לנוער, המשמש חממת יצירה בתחומי האומנות והמוזיקה ומקום מפגש חברתי.