בנם של שרה ועמרם. נולד ביום א' בסיוון תשי"ג (15.5.1953) בטבריה. ילד רביעי להוריו, אח של אוריאלה, משה, כרמלה, שאול, יואל, רוני ואיתן.

נוריאל גדל והתחנך בטבריה. למד בבית הספר היסודי "ממלכתי ה'" בעיר.

נער חברותי ואהוב, מלא שמחת חיים. בלט בחוש ההומור המיוחד שלו וביכולתו לרתק את הסובבים אותו לסיפוריו. אהבתו הגדולה הייתה צפייה בסרטים הודיים והאזנה לשירים בשפת ההינדי. הוא נהג להסתובב ברחבי עיר הולדתו נושא על כתפו טייפ שמנגן מוזיקה מהודו בקולי קולות, ונסע תדיר לתל אביב לקנות קלטות ולצפות בסרטים הודיים אשר הציגו בקולנוע "פאר" בעיר. בשובו לביתו ובהתלהבות האופיינית לו נהנה לחלוק עם סובביו קטעים שלמים שזכר מהסרטים שראה, מעניין ומסקרן בדבריו.

בשעות הפנאי שיחק כדורגל עם חבריו לשכונה, נהנה לטייל ברחבי העיר ולבלות בטיילת על שפת הכנרת.

בגיל הנעורים החל לעבוד לצד אביו בתחום עבודות עפר, ובהגיעו לגיל שש-עשרה הצטרף לקבוצת נוער שיצאה להכשרה בקיבוץ פרוד שבגליל העליון. לאחר כשנה וחצי החליט לסיים את חברותו בקבוצה ולהתגייס בגיוס מוקדם לצה"ל.

עם גיוסו שובץ לשירות בחיל כללי ולאחר שעבר טירונות נשלח לקורס טבחות. בתום ההכשרה הוצב כטבח בבסיס סנור של חטיבת הצנחנים באזור צפון השומרון. חרוץ ומסור ביצע תפקידו בהצלחה, תמיד מחויך ונעים מזג.

לאחר סיום שירות החובה, המשיך לשירות קבע. אהוד ומוערך, עלה בסולם הדרגות והתפקידים ובתפקידו האחרון שימש כרס"ר מטבח עד לשחרורו מצה"ל במאי 1982.

בד בבד עם שירותו הצבאי, הקים זוגיות אוהבת עם גאולה. השניים הכירו בהיותו בן עשרים ושלוש ונישאו מספר חודשים מאוחר יותר. תחילה התגוררו בנתניה ובהמשך עברו לטבריה. במרוצת השנים נולדו להם חמישה ילדים - שמואל (שמוליק), יערית, שיר(שרי), שלומית (שולי) ואור. אב נוכח ואוהב לילדיו היה, שם את רווחתם בראש מעייניו והקפיד להיות מעורב בחייהם. יערית בתו סיפרה על האנרגיות הטובות שאפפו אותו ועל כי "לכל מקום אליו נכנס הפיץ מיד אור ואווירה של צחוק והנאה".

בסמוך לאחר שחרורו מצה"ל, ביולי 1982, התגייס נוריאל למשטרת ישראל. הוא שמח על שייכותו למערכת הביטחון והאכיפה ובירך על אפשרותו להגשים שאיפותיו. תחילה הוצב לשירות בתפקיד טבח ביחידות המטה ובמרחב עמקים שבצפון ובהמשך התקדם לתפקיד אחראי מטבח. גילה מסירות רבה לתפקיד וזכה לאהדה רבה בקרב השוטרים והסגל הפיקודי בתחנה. על תפקודו הטוב עמד סגן מפקד תחנת טבריה בפורום שנערך באומרו: "ברצוני לציין את הערכתי לרמת התפקוד שלך כאחראי המטבח בתחנת טבריה. אני ער ומעורב בכל הבעיות שמאפיינות את המטבח בתחנה הנותן שירותים ליחידות השונות וכן לתגבורים אליהם אתה נדרש לעיתים תכופות. על אף כל זאת הנך שומר על רמת שירות נאותה ועל איכות מזון טובה. כן ברצוני לציין את יכולת הארגון שלך ואת כושר האלתור אותו אתה מנצל לפתרון בעיות הצצות לפתע. כל סגל הפיקוד בתחנה מרוצה ממך כאחראי המטבח ומרוצה מתפקודו הכללי של המטבח בראשותך".

בהמשך וכחלק משאיפותיו להתקדם, הוצב בתפקיד מלווה עצורים וזקיף בבית מעצר "עמקים" אותו ביצע בהצלחה מרובה, השתלבותו בתחום החדש מהירה.

בשנת 1990 חלה התדרדרות במצבו הבריאותי עד כי נזקק להשתלת ריאה. ניתוח ההשתלה בוצע בבריסל והוכתר כהצלחה. המקרה שלו שימש כמקרה בוחן עבור צוות המטפלים בהיותו המנותח הראשון שעבר השתלה של ריאה אחת והוא נותר בבריסל לשיקום ולהתאוששות בת חצי שנה, מלווה בשאול אחיו. סיפור ההשתלה שעבר התפרסם בכתבה עיתונאית שתיארה את הניתוח המסובך ואת תהליך ההתאוששות המורכב בעקבותיו.

בשובו ארצה, נחוש היה לחזור לשגרת חייו ולעבודתו והוצב לתפקיד אחראי אפסנאות ב"מכללה הלאומית לשוטרים" בנעורים, בדרגת רב-סמל מתקדם. חרוץ ואחראי, הפגין מוטיבציה גדולה ללמוד את תחום הפעילות החדש ויצר קשרים חברתיים בקלות עם תלמידי המכללה. מפקדיו ועמיתיו למשטרה העידו כי השתלבותו בתחום האפסנאות הייתה מצוינת וכי ביצע תפקידו נאמנה.

בשנת 1992 עברו בני המשפחה להתגורר בנתניה, מתוך רצון להיות קרובים לאביה של גאולה ולסעוד אותו לאחר פטירת אימה. נוריאל הפגין רוחב לב ביחסו לאב ופעל כמנהגו מתוך ראייה מתמדת של האחר, מונע מרצונו העז להעניק מעצמו ולהושיט עזרה וסיוע לסובביו.

בשנותיו האחרונות, חלה התדרדרות נוספת במצבו הבריאותי, ריאתו השנייה קרסה והוא נזקק לטיפול רפואי ולאשפוזים תכופים. אוהביו סיפרו כי גם בזמנים קשים אלו גילה אופטימיות והשרה אווירה נעימה ושלווה סביבו. חבריו אשר ליוו אותו לאורך הדרך כינו אותו בחיבה - "האיש עם החיוך הנצחי", מוקירים את חוש ההומור הייחודי שלו.

רב-סמל מתקדם נוריאל סיידה נפל בעת שירותו ביום י"ז בכסלו תשנ"ו (9.12.1995). בן ארבעים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים, הורים, אחים ואחיות.

נוריאל מונצח באתר "גלעד לזכרם" של המשטרה ובאנדרטה לזכר חללי משטרת ישראל שהוקמה במכללת השוטרים בבית שמש.