בן חיה-צפורה ודוב, נולד ביום כ"ד בתשרי תרפ"ב (26.10.1921) בעיר טומשוב-לובלסקי, פולין, למשפחה שומרת-מסורת. אביו נעדר מן הבית שבע שנים והאם חינכה את ילדיה. נוח למד בבית- הספר "יבנה" והצטיין בכשרונותיו ובפיקחותו. הוא עלה ארצה ביום כ"ז בתמוז תרצ"ה, החל לעבוד בבית-מסחר-ספרים "היכל הספר" בחיפה ועבד בו עשר שנים. אחר-כך עבד בהוצאת-הספרים מ. ניומן בתל-אביב. באהבתו הרבה לספר העברי דחה הצעות- עבודה טובות יותר מבחינת המשכורת. השתדל לקרוא כל ספר חדש למען יידע למי להציעו, נזהר מלמכור לילד ספר שאינו מתאים לגילו ונאבק בתלמידי בתי-הספר הלהוטים אחרי ספרות בלשית. ביחסו לספר ולקונה רכש לו ידידים ורבים באו אליו במיוחד כדי שיבחר עבורם ספר לקריאה או למתנה. הוא נהג לשוחח עם המורים שהיו מבקרים בבית-מסחר-הספרים. היה פעיל בתנועת "בני-עקיבא", עדין-נפש, טוב-לב ועוזר לזולת עד כדי שחסך מכספו ונתן לנזקק. נוח היה שתקן מטבעו, אך כל מלה שהוציא מפיו היתה שקולה ונאמרה במחשבה תחילה.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות התגייס בין הראשונים. כשם שהיה בן נאמן ומסור לבית הוריו כך ידע להיות נאמן לעמו. הוא דרש לצרפו לפלוגה דתית ושירת בחטיבת "גולני". נוח נשלח לשדה אליהו והשתתף בכל הקרבות בעמק בית שאן, נצרת, זרעין וכו'. כעבור 8 חודשים הועבר עם יחידתו לנגב. את תפקידו מילא בחרדת קודש, ללא תלונה. תמיד השיב: "אצלנו בפלוגה טוב מאוד", ואף עודד את חבריו בימים קשים. במבצע "חורב", לגירוש הצבא המצרי מתחומי ישראל, הוטל על חטיבת "גולני" ליצור הטעיה באגף המערבי של החזית, לפני הפעלת המאמץ העיקרי באגף המזרחי. בליל 22-23 בדצמבר 1948 כבשו כוחות החטיבה את משלט 86 מצפון לח'אן-יונס, איימו על הכביש ומסילת-הברזל ויצרו את הרושם שהכוונה היא לנתק את הכוחות המצריים שברצועת עזה. המצרים הגיבו בהתקפת-נגד עזה בסיוע ארטילריה ושריון ובלחץ האויב נאלצו לוחמי "גולני" לסגת. בקרב זה נפל, ביום כ"א בכסלו תש"ט (23.12.1948) כאשר כדור פגע בכליותיו והוא מת משטף דם. נקבר בגבולות.

ביום ט"ז באב תש"ח (11.8.1949) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.