נולד בשנת תרנ"ט (1899) בטרנסילבניה. בעיירתו נחשב ל"יהודי אמיץ": בימי הפרעות שליוו את המהפכה הרוסית, ארגן הגנה-עצמית בעיירה והוא רק כבן עשרים. בשנת 1919 עלה לארץ-ישראל עבד ברכבת והצטרף ל"הגנה", איש גלוי לב, אמיץ וצנוע היה. כשרונותיו, רצונו ומרצו העלוהו מדרגת פועל במחלקת הגשרים של הרכבת - לדרגת מהנדס ברכבות ישראל. למרות מעמדו הרם, תמך תמיד בפועלים. בשנת 1937 ניסו להתנקש בחייו. הוא נפצע קשה וניצל בנס בזכות חוסנו הגופני. כאשר שב לעבודתו, הוצע לו לקבל משרה ממשלתית באפריקה, אך הוא לא הסכים: "כאן אני חסר למנין, ושם אני מיותר" - אמר. נח נורה למוות סמוך לבתי המלאכה, בתחנת הרכבת בחיפה, בכ"ד באלול תרצ"ח (20.9.1938). הוא הובא למנוחות בחיפה. השאיר אם זקנה בבסרביה.

רשימה לזכרו התפרסמה בעיתון "דבר" במדור ל"זכר נעדרים".