בן רבקה ויוסף. נולד בשנת תרצ"ז (1937) במדינת קֶרַלָה שבדרום-מערב הודו. הילד השלישי מבין שבעה אחים ואחיות - אח ליפת, אליאס, מנחם, יצחק, שרה ופנינה.

נחמיה נולד לאחת הקהילות היהודיות עתיקות היומין בהודו – ומהעתיקות שבקהילות ישראל בכלל. את לימודיו החל בארץ הולדתו.

בשנת 1952, בהיותו כבן חמש-עשרה, עלה לארץ עם אימו ונשלח לקיבוץ גבולות שבנגב המערבי. אחיו עלו אף הם לארץ בזמנים שונים; אחיותיו נותרו בהודו.

בהגיעו לגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושירת בנח"ל.

לאחר שחרורו משירות סדיר חזר לקיבוץ והשתלב בעבודה.

את חנה הכיר בזכות שידוך שעשה אחיה, אותו פגש בקיבוץ, וזמן קצר לאחר היכרותם נישאו. לאחר החתונה הצטרפה חנה לגבולות, ובני הזוג החלו לבנות את חייהם המשותפים.

בחלוף שנתיים נאלצה חנה לעזוב את הקיבוץ כדי לעמוד לצד אביה, שחי בתל אביב. נחמיה נשאר לעבוד בגבולות והגיע אליה אחת לשבוע. לאחר כמה חודשים של נסיעות הלוך-ושוב הציע הקיבוץ לבני הזוג להפוך לחברים מן המניין, והם נדרשו לקבל החלטה. מצוות כיבוד אם ואב הכריעה את הכף, ושמונה שנים לאחר שהגיע נחמיה למקום שהיה לו לבית, עזב את גבולות כדי לבנות חיים חדשים במרכז הארץ.

מהכסף שחסכו רכשו צריף קטן בראשון לציון, ברחוב השיזף, ועברו לגור שם בהרכב שכלל את אימו של נחמיה ואת אביה של חנה. בצריף זה נולדו ילדיהם – אהוד, הבכור, ומרים.

תנאי המחיה בצריף הרעוע, שהתאפיינו בצפיפות רבה, ללא תשתית ראויה ובלא סניטציה נאותה הפכו את החיים לקשים ביותר. מרים הפעוטה לא שרדה; רק בת שנתיים הייתה בפטירתה.

עם הזמן הצליחו בני הזוג לחסוך שוב סכום כסף ועברו לדירה גדולה יותר, שם נולד בן הזקונים אליהו. נחמיה, סיפרה רעייתו, היה אדם מקסים, משפחתי מאוד, שותף אמת ואבא טוב. אהב את ילדיו, טיפח אותם ודאג לכל מחסורם.

לאחר שנים שבהן התפרנס מעבודות שונות, החליט להתגייס למשטרת ישראל. עשר שנים שירת בתחנת תל אביב, התגאה מאוד במדיו, נהנה משירותו והרגיש שהגיע למנוחה ולנחלה - עד שלקה בליבו. הוא אושפז, נותח, ושוחרר משירות. בשנת 1983 הוכר כנכה מערכת הביטחון.

לאחר שחרורו עבד בעבודות מזדמנות והקדיש את מרבית זמנו לבילוי עם משפחתו. "הוא נתן הכול למען המשפחה," סיפרה רעייתו, "היה לו חשוב להיות מוקף בהם ולחוות את השמחה לצידם."

בראשית שנת 1997 יצאו בני הזוג עם קבוצת בני משפחה לטיול שורשים בהודו. נסיעה זו הסבה לנחמיה אושר גדול ותחושה של סגירת מעגל. זמן לא רב לאחר מכן, עשרים שנה לאחר התקף הלב הראשון, לקה בליבו בשנית. הוא הספיק להיפרד מילדיו ומנכדיו האהובים בטרם נסע לבית החולים, משם לא שב.

נחמיה אליאס נפטר ביום ט"ז באדר א' תשנ"ז (23.2.1997) והוא בשנת השישים לחייו. הובא למנוחות בבית העלמין "גורדון" שבראשון לציון. הניח אישה, ילדים, נכדים ואחים.