בן יוכבד ומאיר. נולד ביום י"ח באב תשי"א (20.8.1951) בחיפה. הבן הצעיר במשפחה, אח לרינה וירמיהו (ירי).

נחמיה גדל והתחנך בחיפה. הוא למד בבית הספר היסודי "חיה זיו" ולאחר מכן בבית הספר "תיכון חדש" בעיר. בגיל צעיר הצטרף לתנועת הנוער "הצופים" ובילה את זמנו בלימודים, פעילות בתנועה ומשחק כדורסל. נחמיה גבה הקומה היה נעים הליכות, תלמיד טוב ואחראי, ואהוב על חבריו.

בחודש נובמבר 1969 התגייס לצה"ל ושובץ לחיל ההנדסה הקרבית. הוא עבר מסלול רציף של טירונות, קורס מפקדי כיתה, קורס מש"קים (מפקדים שאינם קצינים), קורס קצינים וקורס צניחה. לאחר פרק זמן ששירת כקצין הנדסה בחטיבת הבקעה, הוצב ברצועת עזה בתקופה סוערת במיוחד.

במהלך השירות הצבאי זכה לשבחים על תפקודו וכן רכש לעצמו חברים לחיים.

נחמיה השתחרר בדרגת סגן ולאחר מכן החל לעבוד בחיפה בחברת המחשבים "IBM" כמפעיל מחשב. הוא המשיך לשרת במילואים בגדוד הנדסה.

בפרוץ מלחמת יום הכיפורים, 6.10.1973, גויס בצהריים ונשלח אל חזית רמת הגולן. כעבור שבוע, ב-13.10.1973, נפצע מהפגזת מטוסים סוריים בעת שפיקד על מחלקה שפינתה שדה מוקשים. רסיס גדול פגע בו וגרם לשבר פתוח ומרוסק ברגלו ובזרועו, והוא אושפז במרכז הרפואי "זיו" בצפת.

למחרת פציעתו התקבלה הידיעה הקשה על נפילת אחיו הגדול, סרן ירמיהו (ירי) נטל, ביום י"ב בתשרי תשל"ד (8.10.1973), בקרב הראשון בהר החרמון לאחר שנכבש על ידי הסורים בראשית המלחמה. אמו ואחותו בישרו לנחמיה את הבשורה המרה כעבור כמה ימים, כאשר מצבו אפשר זאת. בתקופת האשפוז הממושך הוא נאלץ להתמודד הן עם הטיפול הרפואי, הן עם האבל והכאב על נפילת אחיו.

לאחר שחרורו מבית החולים נשא לאישה את מרגנית, חברתו מימי התיכון, והשניים עברו לגור ברמת השרון. הוא התקדם בעבודתו בחברת "IBM" בתל אביב. מאחר שנפצע ושכל את אחיו היה פטור מהמשך שירות מילואים, ואף על פי כן התנדב לשרת ביחידתו.

לנחמיה ומרגנית נולדו בת ובן – טל ואורי.

שנתיים לאחר הפציעה חלה הידרדרות במצבו הבריאותי. נחמיה לקה במחלה אוטואימונית שגרמה לזיהומים חוזרים ונשנים. מאז במרוצת השנים הוא סבל מכאבים ועבר טיפולים ואשפוזים רבים שנבעו מפציעתו. יחד עם זאת היה אב מסור לשני ילדיו, הצליח לסיים את לימודיו באוניברסיטת תל אביב והמשיך לעבוד ללא לאות.

גם כאשר מצב בריאותו הלך והידרדר, התקופות שבין האשפוזים התקצרו ומשך האשפוזים התארך, נחמיה תפקד באופן עצמאי והתמודד עם הקשיים בעקשנות, בסבלנות ובאופטימיות האופייניות לו. מעולם לא התלונן או הכביד על משפחתו, והתמודד בגבורה עם מכאוביו. כל אימת שמצבו הוטב הוא ידע ליהנות, לבלות ולעבוד, בלי שהסובבים אותו יחושו מה באמת עובר עליו.

בחודש ינואר 2015, בעקבות זיהום נוסף ברגלו, זיהום שנבע אף הוא מהפציעה במלחמת יום הכיפורים, קרסו מערכות גופו.

נחמיה נטל נפטר ביום כ"ג בטבת תשע"ה (14.1.2015). בן שישים ושלוש היה בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין רמת השרון-מורשה. הותיר אישה, בת, בן ואחות.

על מצבתו חקקו בני משפחתו: "אציל נפש ואהוב, נזכור אותך לעד".