בן חנה ושמעון-משה, נולד בשנת תרפ"ג (1923) בעיר סאטמר, הונגריה, למשפחה חרדית. כאביו - היה גם הוא מחסידיו של רבי אהרן ראטה מסאטמר. את השואה עבר בעיר מינקאסלו ולאחר שנסתיימה מלחמת-העולם עלה לארץ-ישראל בשנת תש"ו וקבע את מקום מגוריו בירושלים, העיר בה עוד זכה לפגוש את רבו.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות גויס נחמיה לחיל ההנדסה. ביום כ"ז באלול תש"ח (1.10.1948) נפגע מכדור צלף ונפל במילוי תפקידו בדיר אבו-טור, והובא לקבורה בחצר בית-החולים "שערי-צדק" - בית-החולים שבו נפטר מפציעתו. השאיר אישה, בן, שתי אחיות ואח.

בשנת תשל"ד העביר בנו את גופת אביו למנוחת-עולמים בהר-הזיתים סמוך לקבר רבו. בנו יחידו, הרב אלי ברוך, היה בן חודש בלבד כאשר נפל אביו; ולשם הנצחת זיכרו חיבר ספר העוסק באסטרונומיה והוא קרא לו "ימי נחמיה". לדברי הבן קרא לו בשם זה "כאילו השלים ימיו וכי חי הוא ומתהלך בתוכנו"...