בן אסתר ורבי, נולד בשנת 1926 בעיר איספאהאן, איראן. בהיותו בן 10 עלה עם משפחתו לארץ-ישראל. שנים מעטות למד בירושלים ואחר-כך החל לעבוד בבית-חרושת לנעליים והיה התומך העיקרי בהוריו הקשישים. נחמיה השלים את חינוכו במסגרת "הנוער- העובד". ידידיו הרבים הכירוהו כבעל רצון טוב ולב נדיב המוכן לעזור לזולת.

בפרוץ מלחמת-העצמאות גויס לשירות העם ושירת בחטיבת ירושלים. תחילה השתתף בהגנה על הדרך לירושלים ואחר-כך הועבר ליחידת הפרשים ובמצבים מסוכנים ביותר סיפק מזון וציוד למשלטים, בייחוד להר-ציון. הוצע לו לעלות לדרגת סמל, אך הוא סירב להיות מפקד על אחרים. תוך כדי רכיבה בתפקיד, ליד מחנה שנלר, השתולל פתאום סוסו, נחמיה הופל מעליו ונהרג ביום ד' בחשוון תש"ט (6.11.1948). נקבר בשייח'-באדר א'.

ביום י"ז באלול תש"י (30.8.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר- הרצל בירושלים.