בן בכור לאביגיל ודוד. נולד ביום י"ח בכסלו תשי"א (25.11.1950) בתל אביב. אח ליגאל ושלומי.

ניסים גדל והתחנך בתל אביב. בהיותו כבן חמש-עשרה נפטר אחיו יגאל.

ביום 17.7.1969 התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בחיל השריון. הוא שירת באזור תעלת סואץ שבחצי האי סיני. במהלך השירות חלה בצהבת, ואחרי החלמתו יצא לקורס קציני שלישות. בסיומו שובץ למפקדת גֵיסות השריון כעוזר קצין כוח אדם מילואים. בהמשך קוּדם לתפקיד מפקד יחידת מעבר מילואים של חיל השריון וסיים את שירותו בבסיס "בית השריון" בתל אביב.

ניסים השתחרר משירות הקבע בצה"ל, ובמהלך מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973 גויס לשירות מילואים בתפקיד קצין שלישות. ימים כלילות עסק בשיבוץ של חיילי מילואים מהארץ ומחוץ לארץ לחטיבות השריון הלוחמות. בתום שירות המילואים הוענקה לו דרגת סרן מוקדם מהמקובל מתוך הערכה לתפקודו במלחמה.

משימותיו במהלך המלחמה היו אינטנסיביות והטילו עליו עומס ומחסור בשעות שינה, וניסים חש ברע לעיתים תכופות. תחילה לא ייחס לכך חשיבות, אך כעבור זמן התברר שחלה בטרשת.

לאחר שחרורו משירות המילואים החל לעבוד במפעל קרמיקה תעשייתית שהיה בבעלות דודו ודודתו, יהודית ושלום קוסובר ז"ל. אחרי כן עבד בתחום הדפוס והיה לאחד מבכירי הענף בארץ.

בשנת 1974 נישא לרחל. לזוג נולדו שלושה בנים – לירן, יואב וטל. ניסים היה בן זוג ואב אוהב, ומשפחתו הייתה מרכז חייו.

בחלוף השנים החמירה מחלתו וגרמה להידרדרות במצבו הגופני. בתוך כמה שנים התקשה ללכת בכוחות עצמו, ומשנות השמונים נעזר בכיסא גלגלים והוכר כנכה צה"ל.

ניסים התמודד עם הנכות בעזרת ספורט. הוא שחה באופן קבוע ב"בית הלוחם" בתל אביב ורכב על אופני יד שנועדו לנכי גפיים תחתונות. בשנת 2003, במלאת שנתיים לפיגועי האחד-עשר בספטמבר בארצות הברית, השתתף במשלחת הישראלית במרוץ “Face of America”.

מאחר שאהב את הטבע ואת הארץ, טייל לאורכה ולרוחבה ברכב ובטרקטורון, שסייע לו להגיע למקומות שאינם נגישים לכיסאות גלגלים. את אהבתו זו הנחיל לילדיו עת טייל איתם ברחבי הארץ בכל הזדמנות.

ניסים היה אדם חכם, טוב לב מיוחד ואהוב על כולם. הוא בורך בחוש הומור ובחריצות.

סרן ניסים קאפח נפטר ביום כ"א בחשוון תשס"ו (23.11.2005). בן חמישים וחמש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין נווה הדר בהוד השרון. הותיר אישה, שלושה בנים, אם ואח.