בנם של ירדנה ושמואל. נולד ביום כ"ג באייר תשי"ג (8.5.1953) בקיבוץ בארי שבנגב הדרומי. אחיהם הצעיר של אמוץ ואדווה ואח גדול לערן.

ניר גדל והתחנך בקיבוץ בארי, ילד שהיווה מנהיג לחבריו בדרכו הייחודית.

לאחר לימודיו התיכוניים, התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בשייטת 13. היה לחייל ערכי, מסור ומוערך. במסגרת שירותו השתתף בצלילות רבות במי הקישון.

בשנת 1974, בעודו בשירות, סיים את קורס מדריכי הצלילה הראשון שנערך בישראל.

בשנת 1975 השתחרר מצה"ל ולאחר תקופה קצרה של עבודה בחקלאות בקיבוץ, החליט לפתח את קריירת הצלילה שלו. במהרה בלט בכישוריו וביכולותיו המקצועיות והפך לאחד ממדריכי הצלילה הטובים בארץ.

בתחילה היה שותף לפתיחת מרכז צלילה של צוללי ים סוף בשארם א-שייח. כעבור מספר שנים עבר לאילת ופתח את מועדון "רד סי דייברס". בהמשך עבד כמדריך עצמאי ולאחר מכן ניהל במשך מספר שנים את מועדון הצלילה "אקווה ספורט" באילת.

בתחילת שנות השמונים הכיר את עופרה, לימים רעייתו. לאחר שזו שמעה את אחיה משבח ללא הרף את מדריך הצלילה שלו, הרגישה שעליה להכיר אותו. מיום שהצטרפה לאחיה לשיעורי הצלילה, לא נפרדו דרכיהם של בני הזוג. כעבור שנה עברו לגור יחד באילת ובשנת 1984 נישאו.

לזוג נולדו שני ילדים – תום ושיר. עופרה סיפרה: "ניר היה החבר הכי טוב שלי, אהוב ליבי, הנפש התאומה שלי, החצי השני שלי". ניר הקדיש תשומת לב רבה למשפחתו, היה אבא מעורב ופעיל בחיי ילדיו. השקיע רבות במשפחתו הגרעינית והמורחבת כאחד ולא ויתר על התכנסויות ועל ארוחות שישי משותפות. הרעיף אהבה על משפחתו וסובביו, נהג לומר כי "כל הסיפור זה אהבה".

בשנת 1988 הקים את קבוצת הריף באילת, בשותפות עם חבר קרוב מימי השייטת. כך סופר בכתבה עליו בעלון הצוללים: "באותן שנים הוא חלם ביחד עם חבר קרוב על משהו אחר ומיוחד – מקום שבו ניתן יהיה לצלול עם דולפינים בסביבתם הטבעית. לימים הפך החלום שהתגשם להיות האטרקציה המבוקשת ביותר בישראל – ריף הדולפינים. הקמת מועדון צלילה באתר החדש הייתה המשך טבעי של החלום... החזון והמקצועיות שיושמו במועדון הצלילה, בשילוב אתר תיירותי כמוהו אין בשום מקום אחר בעולם, הפכו עד מהרה לשם דבר ולאבן שואבת לצוללים מכל העולם ולמקום העבודה המועדף על מדריכי הצלילה". ניר כיהן כמנכ"ל ריף הדולפינים במשך שלושים ואחת שנים, עד פטירתו.

הוא ניהל את הריף בשיטה ייחודית שהגה – השיטה המעגלית. בשיטתו שם דגש על ההון האנושי בחברתו, כשלנגד עיניו ראה בראש ובראשונה את טובת העובדים וקהל הלקוחות. עובדיו כתבו עליו: "מעבר לכל דבר, ניר לא פסק להתפעל מכל הטוב שסובב אותו... ברגעיו הקשים ביותר לא נטש את חיוכו המבויש ושובה הלב, את אחיזתו בשלווה העמוקה והטהורה, שלווה ששיקפה תודעה שעל אף המחיר הבלתי אנושי שגבתה המחלה, הוא בורך... ניר נכנס לווריד ולנשמה של רבים מאיתנו בעקשנות ההרואית והסוחפת שהעולם – במיוחד ה'כאן ועכשיו' – כולו קסם".

כיהן גם כיושב ראש ועדת ההדרכה של ההתאחדות הישראלית לצלילה. במסגרת תפקידו שינה את אופן הדרכת הצלילה בישראל, כתב את אוגדן הצלילה הראשון ואת הספרים "נוער צולל" ו"ילדי המים". בנוסף, יזם וייסד את קורס מדריכי הצלילה של חיל הים והיה חלוץ בפיתוח הצלילה הספורטיבית בישראל. בדרכו השקטה, בסבלנות ובהומור הכתיב את האופן שבו מלמדים צלילה בישראל. על פועלו זכה לכינוי "מר צלילה", כך נכתב עליו: "מעטים האנשים שמשלבים חזון, התמדה, אמונה, סקרנות ורצון להוסיף ולרכוש ידע, לצד מקצוענות ויושר מקצועי חסר פשרות. כל אלה מתקיימים אצל ניר אבני, שנמצא במרכז העשייה והובלת הענף כבר יותר משלושה עשורים".

במקביל לעיסוקיו סייע בפיתוח פארק תמנע. עזר להקים ולנהל את מנהלת התיירות והיה מעורב במיזמים רבים. סיפר חברו שמואליק תגר מאגף התיירות באילת: "מעט יודעים זאת, ניר היה גם איש תיירות במשרה מלאה, עזר לנו בפיתוח פארק תמנע, עזר להקים ולנהל את מנהלת התיירות, את פסטיבל הג'ז, שיווק העיר, הקמת תאגיד התיירות, פיתוח אטרקציות באילת ובחבל אילות, חבר מסור לסביבה ועוד ועוד. אבל מעולם לא הסכים להופיע בחזית, היה נחבא אל הכלים, צנוע מכולנו".

היה צנוע, שקט, יסודי וישיר. אדם יצירתי, אופטימי וכובש שניחן בחיוך בולט. אוהב אדם, בעל יכולות נתינה בלתי נדלות, איש עשייה וביצוע. הייתה לו חיבה גדולה ליין ולקפה, לקח חלק בקבוצה של חובבי יין באילת ובכל מקום בעולם אליו הגיע חיפש את "הקפה הטוב בעולם". אהב מוזיקה מגוונת והרבה לשמוע את להקת פינק פלויד, שירים ישראליים ומוזיקה משנות השמונים.

בשנת 2006 התגלתה בגופו מחלת הסרטן, שהתפתחה אחרי צלילותיו בקישון ובעוד מקורות מים מזוהמים. לאורך השנים חי בצילה של מחלתו והמשיך בפעילותו הענפה לצד טיפולים, בדיקות ומעקבים. שידר חוזקה נפשית ופיזית ורצון גדול להילחם במחלה ולהמשיך לחיות חיים תקינים גם ברגעיו הקשים. לאחר ניתוח קשה שעבר, החליט שכדי להשתקם עליו להתחיל להתאמן לקראת ריצת מרתון, שהפכה לתחביב מרכזי בחייו.

בשנת 2018 מחלתו חזרה. הוא החליט לנסוע ליוון לחודש יחד עם חבר קרוב, ומשחזר לאחר שתרגל מדיטציה ויוגה נראה שמדדיו מתאזנים, אך לאחר מספר חודשים התדרדר מצבו. ניר ורעייתו עברו לגור בתל אביב באותה התקופה בכדי שיוכל לשהות בקרבת בית החולים. על אף הטיפולים הקשים ותופעות הלוואי הקפיד להיות בן זוג, אבא וסבא מעורב ומעורה בכל המתרחש במשפחה.

ניר אבני נפטר ביום כ"ד בטבת תש"ף (21.1.2020). בן שישים ושש וחצי בפטירתו. הותיר אחריו אישה, שני ילדים, נכדים, אחים ואחות.

בכתבה שפורסמה ב"ידיעות אילת" סיפר בנו תום: "אם נכַמֵת את ההוויה של אבא למילים, זה לגרוע ממה שהוא היה באמת. אבא היה כל חייו אדם מאוד צנוע וביישן שתמיד נמנע מלהיות בפרונט... אוכל לספר שהוא היה אדם שנגע בהמון אנשים בנדיבותו, בצניעותו ובטוב ליבו. אבא היה נוכח בחיים של האנשים שסבבו אותו, ובדרכו הצנועה הוא תיבל את הקשר עם כולם בהרבה אהבה. האהבה הזו נשארה איתנו באוויר והיא ממלאת את החלל".

ספד לו חברו שייקה: "מעבר לצד המקצועי, מה שכבש אותי מיד אצל ניר זה הצניעות, הפשטות, השקט והחיוך, אוי החיוך. אדם בלי פוזה, ישר, ישיר וכובש... מלא רעיונות, והכול ביסודיות האופיינית. אהבתי את ניר ועקבתי מרחוק. לניר תמיד היה שמור מקום מיוחד בליבי. במקום זה יישאר עתה חלל גדול".

כתב ראש עיריית אילת, מאיר יצחק הלוי: "נפרדתי בצער גדול מחברי היקר ניר אבני, שהיה עבורי דמות להזדהות וחיקוי. כאשר מדברים על אנשים ערכיים ואיכותיים, המשפט 'עוצמת הענווה והצניעות' מתאים יותר מכל לניר. עצוב לי מאוד".

ספד חברו שמואליק תגר, איש אגף התיירות באילת: "עדיין עם ניר. בצער, בכאב, אני נפרד היום מחבר אהוב. ניר אבני, אחד מאבני התיירות הראשונות לאילת, עזב אותנו והלך לדרכו. איש אופטימי, חייכני, אוהב טבע וסביבה, חבר, בעל, אב וסבא מהטובים שבעולם. מי ייתן והרוח הטובה של האהבה שהפעמת בתוך כולנו תישאר עמנו לעד".

גיסו אייל ספד לו: "ניר היה אדם מדהים, מורה ומנטור לחיים שנגע באלפי אנשים עם טוב הלב שלו, והמקצועיות הרבה שהפגין בכל תחום. הוא היה איש משפחה נדיר שידע תמיד לרכז את כולם סביבו, וכל מי שהכיר אותו העריץ אותו והרגיש שהוא החבר הכי טוב שלו. עבורי זו אבדה ענקית".

ניר מונצח במעמקי ים סוף, שם הניחה משפחתו פסל מיוחד שיצר חבר יקר, אשר גל.

באתר ההתאחדות הישראלית לצלילה הועלה דף לזכר ניר. כשנה וחצי לאחר פטירתו נערכה צלילה לזכרו באילת.