בנם של רחל (רוחלה) ועפר. נולד ביום ט' באדר תש"ן (6.3.1990) בעפולה. אח לשגיא, אהד וטליה.

נערן גדל והתחנך ביישוב מורשת שבמועצה האזורית משגב בגליל התחתון. למד בבית הספר הממלכתי-דתי "יבנה" בקריית אתא. היה חניך ומדריך בסניף המקומי של תנועת הנוער "בני עקיבא". המשיך את לימודיו בישיבת "תקוות יעקב" במושב שדה יעקב שבעמק יזרעאל, המשתייכת לרשת החינוכית "בני עקיבא".

מגיל צעיר התבלט בכישרונותיו המגוונים וביכולתו להיטיב עם רבים. היה חכם מאוד, חד מחשבה וסקרן, בעל כושר ביטוי יוצא דופן בכתב ובעל-פה, יכולת התעמקות ורצון לגעת בשורשי הדברים. ספורטאי טוב ומוזיקאי מחונן, שהלחין ניגונים, ניגן בגיטרה, פסנתר, כינור וכלי נשיפה, ושר את לחניו. ראה במוזיקה כלי שדרכו אפשר לחבר בין אנשים ולהגיע לפסגות של אמונה. הרפרטואר שאהב נע בין "ביטלס" ו"מטאליקה" לבין מוזיקה ישראלית וחסידית ומוזיקה קלאסית. גם הצטיין בעבודה בעץ ובמלאכת יד.

בצד החומר הגביה אל רמות הרוח הגבוהות ביותר. נערן היה אוהב ה' ואוהב אדם, וניחן במידות טובות, בעדינות נפש ובצניעות. התאפיין בכושר מנהיגות יחד עם שקט נינוח. דיבר עם כל אחד בגובה העיניים, מקטן ועד גדול, ללא התנשאות. ידע להעריך אחרים ולהכיר תודה, וידע גם להודות בטעויות. "כל מה שעשה נבע ממנו בצורה טבעית", אמרה אימו. "מי שמסתכל מבחוץ ראה דרך חיים גבוהה מאוד, אבל הוא היה יציב על הקרקע, ובעיקר נשאר ילד, שטותניק ומצחיק".

עם סיום לימודיו התיכוניים למד בישיבת ההסדר "רעותא" במושב כרמל בדרום הר חברון, שם נקשר עמוקות לראש הישיבה, הרב נתן אופנר. בהמשך למד בישיבת ההסדר "הר עציון" באלון שבות שבגוש עציון.

במהלך חייו שבר מחיצות בין בתי מדרש שהיו שונים באופיים, הכיל בתוכו סתירות והפכים, ושוטט במרחבי התוכן של התנ"ך והתלמוד, תורת הרב קוק והחסידות. חיפש את המקום המדויק לו בשדה האמונה, והתחבר בכל מאודו למקוריות ולאותנטיות הטמונה בו. היה בו שילוב בין אומץ לתמימות, שאִפשר לו לפגוש אנשים שהתעניין בהם ובמוצא פיהם. כך פנה לרבנים גדולים ולראשי ישיבות כדי לשוחח איתם ולקבל תשובות על שאלות אמוניות שהתלבט בהן. "הוא פשוט דפק בדלת", סיפרה אימו.

ההקדשה על ספר תנ"ך שנתן במתנה להוריו מעידה על האופן המיוחד שבו תפס את ספר הספרים: "לאמאבא, ספר אמונה, היסטוריה ומסורת, ספר ברית בין אדם, עולם ובין אלוקים, ספר הכלל – כלל ישראל והאנושות כולה, וגם ספרם של האנשים היחידים, כל אחד ואחד. תפילות יש בו, סיפורים ותורות, נפילות, תהומות ופחדים, לצד עליות של האדם בשיאו, כמיהות, צימאון, געגוע, ייאוש ותקווה, שאלות נוקבות ושתיקה, ונחמה לעתיד, לחיבור, למפגש, לשלום. ספר החיים".

במסגרת ישיבת ההסדר נערן התגייס לצבא ושירת בחיל השריון, כטנקיסט וכמפקד טנק. בקיץ 2014 השתתף במבצע "צוק איתן", והשתתף בלחימה בארגוני הטרור ברצועת עזה. גם בפלוגה שבה שירת הרשים באישיותו המיוחדת, במסירות שהקרין וביושרה שלאורה פעל, והנעים את שעות הפנאי של הלוחמים בשירתו המלווה בגיטרה. כתב עליו אחד מפקודיו: "תמיד ידעת להגיד את הדבר הנכון ולהשרות אווירה טובה. היית איש של כבוד ואכפתיות". לאחר שחרורו משירות סדיר שירת במילואים כל אימת שנדרש לכך.

כשחזר ללמוד בישיבה הכיר נערן את יפת צוף דבורה (צוף), והחיבור ביניהם היה מיידי. סיפרה צוף: "ידעתי בפעם הראשונה שראיתי אותו שכדאי לי להיות איתו. בפעם השנייה שנפגשנו אמרתי לאימא שלי שאם הוא מסכים, אני איתו". בני הזוג נישאו זה לזה, גרו בישיבה באלון שבות, ושם נולדו שני בניהם: בארי-יובל וקדם.

נערן היה איש משפחה למופת: בן זוג מסור ואוהב, רגיש ותומך, ואבא שהיה חבר קרוב לילדיו ויצר איתם קשר עמוק. הוא בילה איתם שעות רבות בטיולים, משחקים ושיחות, צייר איתם, הקליט להם סיפורים וחיבר להם שירים. "זכיתי בבעל מדהים, שאהב להגשים לי ולילדים חלומות", אמרה רעייתו.

עם הקמת המשפחה והולדת הילדים, ובהמשך ללימודיו לתואר במכללה האקדמית "הרצוג" בגוש עציון, החליט נערן ללמד תורה ולחנך תלמידים. במקביל למד לימודי רבנות בישיבה ב"הר עציון".

בתום חמש שנות מגורים באלון שבות עברה המשפחה לשדמות מחולה שבצפון בקעת הירדן, ונערן מונה לרב מחנך (ר"מ) בישיבת ההסדר המקומית, "ישיבת הבקעה – שדמות נריה". הוא אהב את חיי הפשטות בקרוואן שבו גרו, ויומו היה מלא בשליחות ובעשייה חינוכית. הפך לאיש חינוך נערץ, שהנחיל לתלמידיו את התעמקותו בתורה, שוחח איתם שיחות נפש והיה שותף לחייהם. נהג להזמינם לביתו בערבים, אחרי שילדיו נרדמו, ולמד איתם אל תוך הלילה. אחת לשבוע, בימי חמישי, הזמין אותם לזמר ניגונים של שבת. כתב אחד מתלמידיו: "כשאני נזכר בך, אני לא מפסיק לבכות. לימדת אותי כל כך הרבה. שינית לי את החיים. כשהייתי אצלך בבית, כשראיתי את היחס שלך לאשתך, לילדים, לאורחים, הבנתי שממך אני רוצה ללמוד לקראת החתונה שלי".

בקיץ 2023 תרם נערן כליה לאדם שאיננו מכיר. אותו אדם סיפר: "שש שנים עשיתי דיאליזה עד שנערן הגיע וגאל אותי. הוא עשה את זה בלב שלם, ואמר לי שמעכשיו אנחנו אחים. אדם אצילי, משכמו ומעלה".

בחודשים שלאחר הניתוח התאושש נערן לאיטו והקפיד לנוח במצוות הרופאים, לא להרים דברים כבדים ולא לשאת את ילדיו בזרועותיו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

משפרצה המלחמה ביקש נערן להתנדב לשירות מילואים, אף שהיה פטור מכך בשל הניתוח שעבר שלושה חודשים קודם לכן. לבסוף קיבל אישור רפואי שהוא כשיר לשירות הצבאי, ובפלוגה עבר אימוני כושר מפרכים כדי להוכיח זאת למפקדיו. שירת בתפקיד טען טנק בגדוד 71 ("רשף") שבעוצבת "ברק" (חטיבה 188).

כעבור כשבועיים מתחילת המילואים אבטח עם חבריו לטנק את אזור ראש הנקרה מפני חדירת מחבלים מלבנון. ביום ראשון, 29 באוקטובר 2023, נסע עם הצוות בתוואי קשה מאוד, והטנק התהפך. בהתהפכות הטנק בגבול לבנון נהרג רב-סמל ינון פליישמן, תותחן בטנק. נערן נפצע פצעים אנושים בתאונה והובל ל"מרכז הרפואי לגליל" בנהרייה. במשך שבוע התפללו להחלמתו בני המשפחה והחברים, שרו שירים וניגנו ליד מיטתו. ביום ראשון, 5 בנובמבר 2023, נפטר מפצעיו.

רב-סמל ראשון נערן אשחר נפל בקרב ביום כ"א בחשוון תשפ"ד (5.11.2023). בן שלושים ושלוש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים.

משפחתו החליטה לתרום את איבריו להשתלות, ונתרמו הכליה השנייה, הלב, הכבד והריאות. "זו הייתה צוואתו", אמרה רעייתו. בחייו הציל נערן את חייו של אדם אחד, מושתל הכליה, ובמותו הציל את חייהם של ארבעה אנשים נוספים. הופק סרט שנושא את השם "הלב של נערן", המתאר מפגש של שלושה מושתלים עם המשפחה.

נערן הותיר אחריו אישה, שני ילדים, הורים ושלושה אחים. שישה חודשים לאחר נפילתו נולד בנו, שחר-שמעון. השם שבחרה לו האלמנה, צוף, מבטא את השאיפה לאור שיבקע מתוך החושך.

ספדו לו הוריו: "נגעת בהמון אנשים. נגעת בשמחה, נגעת בכאב, נגעת במחשבות. נגיעות הקסם שלך הובילו למקומות חדשים וטובים. דמותך הכילה ים של תכונות במתכון סודי. אתה חיברת את הכול, והרבה יותר מזה, במיזוג נדיר ששמור רק לך. נערן שלנו, היית מופת לרבים בחייך, ואתה מופת להמונים לאחר מותך... ידעת לשמח ולעודד בסתם ימים של חול ובימים חגיגיים, והגעת לכל אחד ולכל מקום. כתבת ויצרת אין-ספור פעמים בעתות שמחה ועצב. כלי הנגינה היו עבורך כלים כדי לברוא עולמות ולהחיות נפשות".

ספדה אחותו, טליה: "היית בשביל כולם והתחברת לכולם מתוך ניגון פנימי. אתה צדיק גדול, ואני הקטנה זכיתי להיות אחותך ולחיות במחיצתך שלושים שנה. אני מבקשת ממך ומהקדוש ברוך הוא שתמשיך להיות נוכח, תיתן לנו כוח ותשפיע עלינו".

ספד לו אחיו הבכור, שגיא: "תמיד אנחנו צוחקים במשפחה שאנחנו 'אחים של נערן'.ועבורי היית בר פלוגתא, אולי היחיד שלי. הוויכוחים שלנו היו הכי עמוקים והכי נוקבים באהבה... תמיד בוויכוחים אני הייתי עם רגליים על הקרקע ואתה יותר אידיאליסט. חלק מההבנה שלך, האידיאליזם הוא לא מנותק מהקרקע, זוהי הבנה שזה הכרח. שכל אדם הוא שונה עם כישרונות אחרים ואנחנו צריכים אחד את השני כעם, כחברה, כמשפחה, כבני זוג... בשבוע הזה, בבית החולים, הזכרת לי שאנחנו רוצים להיות חלק מדבר גדול מאיתנו".

ספד לו אחיו, אהד: "אחד החברים הטובים של נערן הגיע למצב לא טוב, מצב שבו אדם מתקשה לחלץ את עצמו. החבר היה צריך מישהו מבחוץ שיעזור לו. נערן התלבט מה לעשות, הוא ידע שדיבור או מעשה שלו גם אם הוא נובע מרצון טוב עלול לסכן ולפגוע בחברות. כשהוא בירר עם עצמו מה לעשות החליט שאף על פי שהחברות עמוקה וחשובה לו כל כך, החבר חשוב יותר גם במחיר שהחברות תיפגע. אני רוצה ללמוד ממנו ולאמץ את הלך המחשבה הזה שכשחבר או קרוב בקושי, אין מישהו אחר. יש אותי ואני שם בשבילו". ספדה לו גיסתו, יעל: "השיחה האחרונה שלנו הייתה בחמישי בלילה. התקשרתי בעשר בלילה, פחדתי ואתה חיזקת אותי. כל המלחמה חיזקת, אמרת שכל חיוך שלי נותן לאהד כוח למשימות, ללחימה ולניצחון של עם ישראל. נפרדנו ממך בחסד, בהתעצמות שלנו כמשפחה, בניגונים ובתפילה".

ספד לו גיסו, הלל: "איש של שלום היית. כעושה השלום במרומיו, כך אתה עושה שלום בין אדם לסביבתו, שלום בין אדם לעולמו, שלום בין אדם עם עצמו. בשלום חיית ובשלום החיית. האישיות המופלאה שלך עמדה לך לעזר. ידעת לצעוד בבטחה לעומק של עולמות סבוכים וטרגיים ככל שיהיו. כבמלאכת אומן פעלת, יצרת במילותיך הרכות כמו ניגנת על קלידי הלב ובמיתרי האהבה. כמו במוזיקה, היית פשוט מושלם בביצועיך. ועכשיו, חושך, חושך על פני תהום. נערן, איזה איש היית".

משפחתו של נערן, חבריו ותלמידיו מנציחים את זכרו בדרכים רבות ושונות, בהן:

בישיבת "הבקעה" בשדמות מחולה הוקם "בית נערן", מרכז רוחני ותרבותי לזכרו וברוחו של נערן, שלימד בישיבה. המבנה שנחנך בינואר 2025 כולל חדר מוזיקה מצויד ואולפן הקלטות, ומתוכננות להיערך בו פעילויות מגוונות לקהלים שונים שמספרות את דמותו המיוחדת. "נערן היה איש של חיבורים, ו'בית נערן' הוא מקום שבו אנשים מתחברים זה לזה, יוצרים יחד ומתחברים לשורשיהם", אמר אחד מחבריו.

תלמידיו של נערן מישיבת "הבקעה" החליטו להצטרף אליו לשירה והקליטו ליווי להקלטת השיר "לא בשמיים היא", שנערן הלחין ושר על פי פסוקים מהמקרא (דברים, ל יא-יד): "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ, וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה. וְלֹא-מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא: לֵאמֹר, מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל-עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ, וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ, וְנַעֲשֶׂנָּה. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד: בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ". אמר הרב נחמיה רענן: "כולנו רצינו 'לשמור' לעצמנו את נערן ולהישאר איתו עוד קצת. מילות השיר מתאימות מאוד לדמותו של נערן יקירנו, אשר היה אדם מדויק ועמוק, שמחובר בכל מאודו לנקודה הפנימית, למקוריות ולאותנטיות שלו". השיר ניתן להאזנה ביוטיוב.

באזכרה במלאת שנה לנפילתו של נערן, שקיימו תלמידיו בישיבת "הבקעה", הושמע לראשונה השיר "אזכרה נגינתי בלילה", לחן של נערן לפסוק מספר תהילים (עז, ז): "אֶזְכְּרָה נְגִינָתִי בַּלָּיְלָה: עִם-לְבָבִי אָשִׂיחָה, וַיְחַפֵּשׂ רוּחִי". גם שיר זה ניתן להאזנה ביוטיוב.

דף הנצחה לנערן נפתח באתר remember, בכתובת: https://tinyurl.com/2c3shwb7.

נערן מונצח באתר "עמותת ברק", הפועלת להנצחת חללי חטיבת השריון 188 ולהנחלת מורשתה.

במסגרת הפרויקט "לגעת באור שלהם", מבית אולפנת "חפץ חיים" מרשת נעם צביה על-שם הרב קוק, הופק סרטון להנצחתו של נערן, שיוצריו מתארים אותו במילים: "איש ניגון ועומק ותורת חסד על לשונו". הסרטון שכותרתו "כל אחד הוא אור קטן – לשמור על הנר הפנימי" ניתן לצפייה ביוטיוב.

תלמידי הישיבה התיכונית "תקוות יעקב" במושב שדה יעקב, שבה למד נערן בנעוריו, שוקדים על חידוש חדר המוזיקה במקום, ומקדישים אותו להנצחתו. "החדר של נערן" יכלול תצוגה של כתביו ושיריו בתמונות ובסרטונים, וכל תוצרי החדר, במלל ובצליל, יוקדשו לזכרו.

בבית כנסת חדש שהוקם בעפולה, עיר הולדתו, הונצח נערן במבואה ובה ספרייה תורנית, היא "מבואת נערן". נערן מונצח במספר ספרים, במיזמים מוזיקליים ובספר ילדים שיצא בקרוב לאור.

בין מחולה לשדמות מחולה הוקמה טיילת לזכר הנופלים במלחמה שנקראת טיילת "נוף ירדן". לאורכה של הטיילת פינות צל וישיבה לזכר החללים ובהן פינה לזכר נערן.

ביישוב "מורשת" בו גדל החליטו לערוך הנצחה מוזיקלית בתפילה וניגון לאורך השנה במועדים מיוחדים ובחגים שנקראת "מורשת של ניגון" ברוחם של נערן וחניכו הטוב עמיחי שנפל. כן החליטו להקים מועדון קהילתי לחברי היישוב, שאף בו יונצח נערן.

יש עוד הנצחות רבות, כתבו בני המשפחה, שנוגעות באישיותו המיוחדת והרב-גונית, הנצחות שמשקפות את דמותו, כישוריו, תורתו, תכונותיו ואהבותיו. והוסיפו את הפסוק: "אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן ה' לִי אֶת שְאֵלָתִי אֲשֶר שָאַלְתִּי מֵעִמּוֹ" ((שמואל א', א', כ"ז).