בנם של שרית ועזרא. נולד ביום כ"ח בכסלו תשנ"ח, נר רביעי של חנוכה (26.12.1997), בעיר גבעת שמואל. אח לאביה, אליה ומוריה. שמו ניתן לו לציון מועד הולדתו, בחג החנוכה.

נריה משה גדל והתחנך בקהילה הדתית "אבני החושן" בגבעת שמואל. היה ילד ונער שובה לב, חברותי וחייכן, שמח ואופטימי. תלמיד מצטיין, שניחן באינטליגנציה גבוהה, כישורי למידה מעולים וכושר ביטוי בולט. רגיש לזולת, מלא רוך, טוב לב ואמפתיה, ובה בעת דעתן, תקיף ובעל חוש צדק מפותח. רדף חסד ואמת, ודאג לשלום בין אוהביו. "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ, צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ" (תהילים פ"ה, י"א) היה הפסוק שלאורו צעד מנעוריו, ובכל שנות חייו.

אחרי בית ספר יסודי למד בישיבת "דרכי נועם" בפתח תקווה. היה חניך ומדריך בתנועת הנוער התורנית-לאומית "עזרא", סניף גבעת שמואל.

בתום התיכון המשיך את לימודיו בישיבת ההסדר "קריית שמונה", המתאפיינת בפעילות למען הקהילה המקומית בעיר קריית שמונה, ומשלבת לימודים תורניים עם שירות צבאי. ראש הישיבה, הרב אריאל ברקאי, סיפר כי נריה היה בחור חרוץ מאוד, שאפתן, מוכוון מטרה, יסודי, שמקפיד על הפרטים הקטנים ביותר. עוד ציין כי היה אהוב מאוד על חבריו והפיץ אור על הסובבים אותו.

לאורך השנים התנדב נריה במסגרות שונות, ותמיד מצא לכך זמן בסדר יומו העמוס. בין השאר, התנדב במגן דוד אדום (מד"א) ועבר קורס חובשים ונהגי אמבולנס; שם בא לידי ביטוי רצונו הברור לעסוק בהצלת חיים. הוא גם הדריך בפרויקט הכנה לבר מצווה מטעם "ארגון רבני צֹהר", התנדב בעמותת "חברים לרפואה", ריכז את הפעילות של עמותת "לב אחד – סיוע אזרחי בחירום" בגבעת שמואל בזמן מגפת הקורונה ב-2020, וחנך ילד יתום מאביו מטעם עמותת "אדרבה באחדות" המסייעת לנזקקים.

כמו כן, במסגרת עמותת "עזר מציון" חנך ילד שאושפז במחלקה האונקולוגית בבית החולים "שניידר" בפתח תקווה, ושמר איתו על קשר רב-שנים, דבר שהעיד על מחויבות ומסירות נפש יוצאות דופן. כתבה אימו של הילד, איתן: "נריה היה מגיע בכל פעם שאיתן היה מאושפז. בשבתות היה עולה שבע קומות בשניידר ברגל, רק כדי להיות איתו. כשאיתן סיים את הטיפולים, הם הקפידו להישאר בקשר. כשהמחלה פרצה שוב, נריה היה שם. תמיד עוזר, מעודד ומחבק. ביום שאיתן נכנס לתרדמת, נריה הגיע בחצות כדי להיפרד. אחרי שיצא מהחדר, הנשמה של איתן כנראה הייתה שלמה, והוא נפטר. נריה המשיך להגיע לכל אזכרה, להתקשר, לכתוב, להזכיר לנו שלמרות שעברו שנים, איתן הוא חלק ממנו, ולא נשכח. להורה שמאבד ילד, זה אחד הדברים החשובים – הזיכרון".

מלבד מעשי חסד ועזרה לזולת, נריה אהב לטייל בארץ ובעולם, לאסוף חברים בכל מקום, לבשל לחבריו ולנסות מתכונים חדשים. שמר על אורח חיים דתי וקבע עיתים לתורה.

עם סיום פרק לימודיו בישיבה התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "שקד" (424) של חטיבת "גבעתי".

ב-2021 החל ללמוד רפואה ב"אוניברסיטת בן-גוריון בנגב", בעיר באר שבע. בזכות שירותו הצבאי כחובש, עבד כמתרגל מערך רפואה דחופה בפקולטה. חלם להיות רופא ילדים.

סיפרה אביה, סטודנטית לרפואה: "נריה היה בן אדם כל כך חי ושמח. אהב את החיים וטרף אותם בכל הזדמנות. בכל חופש שהיה לנו מהלימודים, לא פספס אף הזדמנות וישר עלה על מטוס. בתוך כל העומס של הלימודים גם מצא זמן להמשיך להתנדב במד"א. נריה היה איש של ערכים ואמת, שלא מפחד להגיד את מה שהוא חושב, אבל תמיד בנעימות. גם אם לא הסכמת איתו, לא יכולת לכעוס עליו כי הוא פשוט כזה חמוד".

בשנה השלישית ללימודיו התקבל לתוכנית סיוע רפואי באפריקה, אך לא זכה להשתתף בה.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה היה נריה בארצות הברית במשלחת מטעם האוניברסיטה. הוא עקב מרחוק אחר החדשות, גויס למילואים בצו 8 והגיע לארץ בטיסה הראשונה מניו יורק. שירת במילואים כחובש קרבי בגדוד 17 ("אריות הגולן") של חטיבת ביסלמ"ח – בית הספר למפקדי כיתות ומקצועות חיל הרגלים. שירת לצד חניכים בקורס מהחטיבות "גולני" ו"גבעתי". במסגרת שירותו אבטח את הכנסת הסיוע לתושבי רצועת עזה ב"מסדרון ההומניטרי". כמו כן, חילק מים ונתן סיוע רפואי לאזרחים שעברו דרומה מאזורי הלחימה, ואף נטל חלק במעצר של פעילי חמאס שניסו להיטמע באוכלוסייה האזרחית. בדף שלו בפייסבוק כתב נריה על מתן הסיוע: "דבר אחד אני יודע בוודאות: גם אם הצעד הזה נכון וגם אם לא, אני שמח להשתייך לצד האנושי, שמורכב מבני אדם". בנובמבר 2023 התראיין בתוכנית הטלוויזיה "פגוש את העיתונות" (חדשות 12) וסיפר על ההתמודדות של לוחמי צה"ל עם האוכלוסייה האזרחית בעזה ועל העזרה ההומניטרית שניתנה לילדים ולקשישים.

במסגרת השירות השתתף בחיפוש אחרי ישראלים שנחטפו, כך היה בין מי שהחזירו לישראל את החטוף שנהרג יותם חיים, ואף הלך לנחם את משפחתו.

מפרוץ המלחמה שירת נריה במילואים למעלה ממאתיים ימים. ב-4 ביוני 2024, בדרכו להמשך שירות המילואים ברצועת עזה, הוא נהרג בתאונת דרכים.

רב-סמל נריה משה כהן נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום כ"ז באייר תשפ"ד (4.6.2024). בן עשרים ושש בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, ירושלים. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח.

ספד לו אביו: "נריה, ככל שעובר הזמן, נהיה יותר ויותר קשה בלעדיך".

ספדה לו דודתו, דושי: "נרי, נשמה שלי. קשה לי לעכל את זה שאתה לא פה. אני לגמרי חיה אותך. אתה מאוד חסר לי. היית אחיין מאוד מיוחד. מגנט של אור ושל שמחה, אהבה, חמלה ונתינה אין-סופית. בן אדם שתמיד חייך, ותמיד קיבלת ממנו אהבה. מתברר שהיו לך כל כך הרבה חברים, והיית כל כך משמעותי לכל כך הרבה אנשים, לא רק למשפחה. האור שלך עוד נוכח פה, ויהיה בליבי עד אחרי הנצח".

ספד לו איתי, חברו מהישיבה ומהצבא: "נריה היה בן אדם עם החיוך הכי גדול שאני מכיר. בן אדם עם הלב הכי גדול שאני מכיר. לב כל כך גדול, שרק רצה לעזור לאנשים, אם זה בתור רופא לעתיד שבדיוק היה באמצע הלימודים, אם זה בצבא, שם הוא תפקד בכוח הרפואי שטיפל בעזתים, ואם זה פשוט בעזרה לחברים. הוא תמיד היה שם. העולם איבד היום אדם שרק רצה להפוך אותו לטוב יותר, והוא תמיד עשה את זה בחיוך".

משפחתו וחבריו של נריה מנציחים את זכרו במעשי עזרה וחסד, שאפיינו את דמותו ומהלך חייו:

לציון יום הולדתו העשרים ושבעה של נריה, שהתנדב במד"א, יזמו משפחתו וחבריו פרויקט הנצחה שבמרכזו רכישה של עשרים ושבעה מפעמים (דפיברילטורים) לטיפול בדום לב. טקס חלוקת המכשירים לכונני תגובה מיידית של מד"א התקיים במרכז התורני הקהילתי "פתאל" של קהילת "אבני חושן" בגבעת שמואל, שבו נהג נריה להתפלל. באירוע נאמר: "חלוקת הדפיברילטורים תאפשר להמשיך את מעשי החסד והצלת החיים שהיו חלק בלתי נפרד מנריה".

בטקס שהתקיים בספטמבר 2024 בקריית מד"א בעיר רמלה נחנכו ניידת טיפול נמרץ וחמישה אמבולנסים חדשים, שהוקדשו למתנדבי מד"א. אחד מהאמבולנסים נתרם למד"א לזכרו של נריה, מתנדב מד"א.

לזכרו ערכו מדריכים וחניכים של תנועת הנוער "עזרא", סניף גבעת שמואל, שבו התחנך, אירוע התרמת דם ביולי 2024, כחודש לאחר נפילתו.

קרן החסד של קהילת "אבני החושן" בגבעת שמואל, שבה גדל נריה, נקראה על שמו, "קרן נריה". הקרן מסייעת למשפחות נזקקות מדי שבוע בתמיכת רבים מחברי הקהילה.

משפחתו של נריה תרמה ערכות נרות חנוכה למען מתמודדי נפש המתגוררים בהוסטלים שמפעילה עמותת "רעות – שירותי שיקום ושילוב בקהילה לאנשים עם מוגבלות". על היוזמה נכתב: "נריה תמיד ראה את האחר, וחלומו היה להאיר פינות חשוכות בלבבות של אנשים שהם בדרך כלל שקופים".

נריה מונצח בפינת הזיכרון בבניין הכניסה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבה למד, ובאתר הזיכרון memoriz+.