בנם של ענת וראובן. נולד ביום י"ח בטבת תשמ"ז (19.1.1987) ביבנה. ילד שני במשפחה, אח לאוהד והדר.

נריה גדל ביבנה ולמד בעיר בבית הספר היסודי "רבן גמליאל", ולאחר מכן בישיבה התיכונית ״אור עציון״ ביישוב מרכז שפירא. במקביל ללימודיו היה פעיל כחניך וכמדריך בתנועת הנוער "בני עקיבא" בעירו.

חבריו לתנועה סיפרו שהייתה בו שמחת חיים גדולה, התגייס במלוא המרץ והענווה למשימות של עזרה לזולת ונתינה ובלט כחבר נאמן: "הוא היה חבר טוב ששמר על כל החברים ודאג לכולם. כשהיינו מתפזרים לבתים לאחר מפגש בשבת והוא ראה שאחת הבנות צריכה ללכת לבדה בלילה, הוא לקח אחריות ודאג ללוות אותה עד פתח הבית".

אימו תיארה את נריה כ"צנוע, עניו וחייכן. ילד של בית, משפחתי מאוד, ילד של אבא ואימא ואחים. תמיד דאג לנו וכיבד אותנו".

לאחר סיום לימודיו התיכוניים הוא למד בישיבת ההסדר בשדרות, במסגרתה התגייס לצבא ושירת כלוחם קרבי בחטיבת הצנחנים בגדוד 890.

מפקדיו וחבריו הלוחמים סיפרו שהיה אהוב מאוד על כולם, איש שיחה ועומק, צנוע וחייכן, לוחם מצטיין, מסור, מיומן ואמיץ. תמיד הראשון להתנדב ולעזור, רואה את הכלל ומסור לחבריו הלוחמים ולמשימה. סיפר אוריה חברו: "אומרים שמי שבורח מהכבוד, הכבוד רודף אחריו. נריה ניסה תמיד לברוח מאור הזרקורים. תמיד רצה לעסוק בשלו, בדרך שלו, מבלי להיות במרכז העניינים או השיח. גם הנתינה האינסופית שלו הייתה תמיד בהצנע לכת. זה יכול לבוא לידי ביטוי בצ׳וקולוקים (ממתקים) שתמיד היה מביא, לא משנה מה סוג האימון או הפעילות, וזה גם בא לידי ביטוי בהתנדבות שלו לכל מה שרק צריך".

לאחר שחרורו מהצבא עבד בחברת "פלקס" במודיעין וגר בבית הוריו ביבנה. שם, הוא המשיך להשקיע במשפחתו ולהיות בן מסור להוריו. אימו סיפרה שכאשר הרגישה לא טוב והחלימה מניתוח, במשך שלושה חודשים לא מש ממיטתה וטיפל בה.

גם על אחיו ועל אחותו העתיר אהבה ובמיוחד היה דוד נפלא ונערץ על אחייניותיו ואחייניו. סיפרה אחייניתו אליה: "נריה לא היה דוד רגיל. היה לו מאוד חשוב להיות מעורב בחיים שלנו. כל שבת כשבאנו היה קונה לנו את הגלידות הכי שוות, משחק איתנו ומתעניין בנו... תמיד היה קשוב אלינו ופינק אותנו, תמיד דאג לתת ולהעניק מכל הלב, ידענו שכשהוא אחראי עלינו, הכול יהיה בצורה הכי טובה, הכי מפנקת".

לאורך כל השנים המשיך להשקיע בקשריו עם החברים, והם נוכחו שוב ושוב לדעת עד כמה הוא נדיב ובעל מידות טובות.

חבריו סיפרו על נריה, שהתחיל להגשים את חלומותיו: "הוא טס לטייל בעולם, קנה ג'יפ, אהב מאוד לגלוש סקי והשקיע רבות בתחביב, קנה את הציוד הכי טוב וחיכה כל שנה מחדש לעונת הסקי". בסתיו 2023 כבר תכנן חופשה והצטייד בכרטיס טיסה, אך לא הספיק לצאת אליה.

במילואים, שאליהם התייצב בשמחה בכל פעם כשנקרא אליהם, הוא שירת כ"קלע חוד" בגדוד 6655 שבחטיבה 55 ("עוצבת חוד החנית").

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת נריה הוקפץ למילואים והתייצב מיד בבסיס, נחוש להגן על המדינה. גם בתקופה זו, בלחימה בדרום ובהמתנה לכניסה לרצועת עזה, באו לידי ביטוי ערכיו ובמיוחד עוצמת הקשר שלו עם חבריו הלוחמים. סיפר חברו: "באחת השבתות האחרונות לפני הכניסה שלנו לעזה, אי אפשר היה להזיז אותו מההחלטה שלו להתנדב להישאר שבת, אפילו שהתנדב לאותה משימה רק כמה ימים לפני כן".

בתחילת דצמבר 2023 הפלוגה שלו נכנסה לעזה. לפני כן, נריה התקשר לבני משפחתו והודיע להם שלא יהיה זמין. בשיחת טלפון עם אחותו הדר, כאשר שאלה אותו אם הוא חושש, השיב לה: "אני רוצה להיות חלק ממשהו גדול".

ב-3.12.2023 יצא הכוח לפעילות במרכז רצועת עזה, כשנריה בראש הכוח בתפקיד קלע חוד. תוך כדי הליכתם התפוצץ מטען אשר גרם להרס רב אך לא פגע בחיילים. נריה המשיך לסרוק את האזור ולפתע הבחין באור מנצנץ מתוך מטע עצים. הוא דיווח למפקדו על כך שזיהה דמות בתוך המטע וביקש אישור לפתוח באש אחרי שיוודאו שהאדם אינו מכוחותינו, מאחר שקודם לכן עברו שם חיילים. כאשר קיבל את האישור, פתח באש לעבר המחבל. המחבל ירה על נריה והרג אותו. בזכות העובדה שזיהה את המחבל ופעל בנחישות ובמהירות, הוא הציל את חבריו, שכן בדקות שלאחר מכן הייתה אמורה כל הפלוגה לחצות את הצומת שעליו צפה המחבל.

רב-סמל ראשון נריה שאער נפל בקרב ביום כ' בכסלו תשפ"ד (3.12.2023). בן שלושים ושש בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה. הותיר אחריו הורים, אח ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

כתבה אחותו הדר: "אחי נריה היקר והאהוב, הצנוע באדם, בעל לב הזהב, עם נתינה גדולה ואהבת הארץ. נלחם בגבורה ואומץ רב, נפל בקרב בעזה... כמה כוחות נפש היו בך, כמה צניעות, דרך ארץ, אכפתיות ודאגה לזולת, לב רחב מלא באור, ככה אנחנו אותך נזכור. כשמך כן היית, נר-יה שמאיר באור גדול לעולם ועכשיו הנשמה שלך זורחת בשמיים העליונים כשאותה מלאכי השרת מלווים. אל מול כיסא הכבוד תאיר, תעמוד לפני הקדוש ברוך הוא ותבקש רחמים על עם ישראל, המשפחה והחברים".

אלישבע, רעיית אחד מהמפקדים ששירתו עם נריה, כתבה עליו שיר: "אור ראשון, תחילת היום / בלילה קודם היה חלום / ובו אתה, חיוך גדול / האם אך שבת לכאן אתמול? / קורנות עיניך באור בוהק / קולך מרגיע, ליבך צוחק / וזרועותיך חיבקו, עטפו / בעוד דמעות אותי שטפו / ובידיך שלל מתנות / לאחיינים ולאחייניות / כי כך אתה, בתשומת לב / קשוב אלינו ואוהב / וענווה היא נפשך / עזה, לארץ, מסירותך / דואג, עוטף את ההורים / חבר אמת לחברים / ועת עלית למרום / נפגשנו שוב באותו חלום / דמותך זוהרת, כה חיה / אולי תשוב, דוד נריה".

במרכז ההדרכה של תנועת הנוער "בני עקיבא", שבה נריה היה פעיל בילדותו ובנעוריו, יצרו פעולה חינוכית ויצירתית לזכרו. שני הערכים המרכזיים שבהם דגל – נתינה וכיבוד הורים – מודגשים בפעולה באמצעות משחקים ורבי שיח.

ביבנה הוקם בית מדרש לילדים שהלימוד בו מוקדש לזכר נריה. בבית הספר "ניצנים" ביבנה, שבו מלמדת אחותו של נריה, הוקמה פינת זיכרון.

בספר הילדים "מלחמה של גיבורים" מוקדש פרק לסיפורו של נריה.