בן מסעוד ורחל, המתיחסים לשלשלת רבנים ידועי-שם. נולד ביום י"ז בתשרי תרצ"ג (17.10.1932) בצפרו שבמרוקו. אחד מחבריו מספר, כי עוד בשנת 1948 רצה לעלות לארץ במסגרת עליה ב' אלא שהוריו עיכבו בעדו. לבסוף, בשנת 1951, עלה בידו לעזוב את הבית כשהוריו לא ידעו אנה פניו מועדות. עד כה ועד כה קיבלו הוריו מכתב ממנו מישראל.
בינואר 1952 גויס לצה"ל. ביום ח' באדר א' תשי"ד (11.2.1954) עסק בפירוק-רימונים באהלו בתור תפקיד שהוטל עליו ותוך כדי כך הופעל אחד מהם. בהרגישו כי סכנה צפויה לחבריו הנמצאים בקרבת-מקום, מיהר להתרחק מהם בריצה כשהוא לוחץ את הרימון לחזהו - וכך מצא את מותו.
מעשה-גבורה בלתי-רגיל זה צוין לשבח על-ידי הרמטכ"ל, רב-אלוף משה דיין.
הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול.
ביום-העצמאות תשי"ד הכריזה התאחדות עולי צפון-אפריקה בישראל במעמד שרים, חברי-כנסת, נציגי-צה"ל וקהל רב, על הקמת מועדון וספריה בירושלים להנצחת-שמו. נתן אלתרמן הקדיש את אחד משיריו ב"הטור השביעי" לזכר "החייל אלבז". שש שנים אחרי נפלו ניטע בדימונה גן-ציבורי על-שמו. על שמו הוקם מחנה צבאי "מחנה נתן" הסמוך לבאר שבע.

במהלך תחקיר ב-2017 עודכן כי צל"ש הרמטכ"ל הומר לעיטור המופת.