בן אמליה וזיגמן. נולד ביום ב' באלול תשי"ג (13.8.1953) ברומניה. אח צעיר לרוני.

נתן גדל והתחנך בבוקרשט, בירת רומניה. בני משפחתו חלקו את ביתם עם דודיו. מדי יום הלך לגן והיו לו חברים רבים. בילדותו היה שקט אך שובב, ואהב לעזור.

בשנת 1961 עלה עם בני משפחתו ארצה. הם השתקעו בנצרת עילית (כיום – נוף הגליל), ונתן השתלב ישירות בכיתה ב' בבית ספר יסודי, למרות שלא למד מעולם בכיתה א'. בכיתה י' עזב את הלימודים העיוניים ועבר לפנימייה מקצועית קדם-צבאית "מרכז לחינוך והכשרה מקצועית לנוער" ליד עכו, במגמת מכונאות רכב.

בשעות הפנאי עזר לטפל באחייניו האהובים. הִרבה לבלות בבית הקולנוע עם חבריו.

בגיל שמונה-עשרה התגייס לצה"ל ושובץ כמכונאי רכב בחיל החימוש (לימים חיל הטכנולוגיה והאחזקה).

במהלך השירות נפגע בעמוד השדרה מירי בגבו, הובהל לבית החולים "רמב"ם" בחיפה ונכנס לניתוח שבמהלכו עבר התקף לב. האשפוז ב"רמב"ם" נמשך שלושה חודשים, ולאחריו הועבר לשיקום בבית החולים "תל השומר". השלכות הפציעה ליוו אותו לאורך כל חייו. בית הוריו בנצרת עילית לא היה מונגש וקרוב לשירותים חיוניים, ולכן גר בדירה בקריית מוצקין. ההורים עברו לגור בקריות כדי להיות קרובים אליו ולסייע.

את אוה, נכת צה"ל אף היא, הכיר באוניברסיטת חיפה במסגרת מפגש של נכי צה"ל בשנת 1973, בהיותו בן תשע-עשרה. מרגע שראה אותה פתח עימה בשיחה וניסה להתקרב. מאז בילו יחד מדי יום, ובשנת 1975 נישאו. תחילה גרו בקריית מוצקין, לאחר תקופה בקריית חיים שבחיפה ואחר כך בקריית ים.

לאחר השחרור מצה"ל המשיך לעבוד בצבא, כאזרח עובד צה"ל בבסיס סמוך לטירת הכרמל. במסגרת תפקידו היה אחראי לסחורה המונפקת לחיילים ועבד בחשבונאות ובכספים.

בשנת 1976 נולדה בתו הבכורה ענבר, וכעבור שלוש שנים נולד הבן שי. נתן היה אב ובן זוג מסור, חם ומפרגן. בבית דאג לכל דבר טכני למרות המגבלות הפיזיות: סייד, תיקן ולימד את בנו את אותן מיומנויות.

למרות הסבל הגופני שחווה מאז פציעתו, בכלל זה התקפי לב נוספים ואשפוזים רבים וממושכים, לא הניח למשפחתו להרגיש בכאבו. היו בו עוצמה וכוח סבל. תמיד טען שאינו נכה, משום שנכה הינו אדם שאינו מצליח לעשות דברים בכוחות עצמו, ואילו הוא עצמאי, פעיל ופרודוקטיבי.

אף שסיים את הלימודים העיוניים בכיתה י' המשיך ללמוד ולצבור ידע כל חייו. אהב מאוד לקרוא ולהעשיר את עצמו, למד מגוון קורסים באוניברסיטה הפתוחה והיה אדם משכיל.

נתן בלט בפעילותו ב"בית הלוחם" בחיפה. שיחק טניס שולחן, השתתף בתחרויות ברחבי הארץ והעולם והגיע למקום השלישי בארץ. מאחר שאהב לטייל, ארגן טיולי שבת עבור נכי צה"ל ובני משפחותיהם במסגרת "בית הלוחם".

סוגיית זכויות הנכים העסיקה אותו מאוד, ידע להתעקש ועמד על זכויותיו. הוא ורעייתו פנו לתקשורת הכתובה והאלקטרונית כדי לנסות לתקן עוולות הקשורות לנגישות.

בתו ובנו גרו סמוך אליו כשבגרו, והוא זכה להכיר חמישה נכדים והיה מעורב מאוד בחייהם. המשפחה הרבתה לבלות יחד.

נתן נודע בחריצותו, בליבו הרחב והרחמן, במתן עזרה לזולת ובאופטימיות שהפגין בכל עת.

נתן ברוקר נפטר ביום ט' בחשוון תשע"ה (2.11.2014). בן שישים ואחת בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין נהריה-כברי. הותיר אישה, בת ובן, נכדים ואח.

על מצבתו חקקו אוהביו: "איש שהנתינה היתה דרכו, כך יזכרוהו רבים" וכן: "דגלת בלימוד ערכים / כבוד, אמונה וחכמת חיים / נשמר דרכך, היקר באדם / אבא... קולך נדם".

שי בנו הכין חוברת לזכרו, עם תמונות מרגעים בחייו ובחיי המשפחה.