בן מרים ואהרן, נולד ביום א' בטבת תרפ"ח (25.12.1927) בירושלים. קנה השכלה עממית ועבד כטייח. בתקופת המאבק בבריטים הצטרף למחתרת אצ"ל. הוריו דאגו לו מאוד כשנעדר לילות תמימים מהבית לרגל פעולותיו במחתרת וביקשו שיסע להשתלם באמריקה, אולם הוא לא הסכים לכך בטענו, שעתה הוא לוחם כדי לשחרר את הארץ מהבריטים ואחר-כך, עם קום המדינה, יהיה צורך בחיילים, ואי-אפשר שבחור כמוהו יעזוב לעת הזאת את הארץ. נתן היה עליז, חסון, מלא חיים ונועז. נתגלה כאיש אמיץ, ראשון לסבל ולקרבן.

כשפרצה מלחמת-העצמאות השתתף עם חברי ארגונו בהתקפה על שכונת מנשיה, בצפון יפו. פוצץ יחידי עמדה ערבית ברימונים. "הדבק לגופי חומר-נפץ ושלחני להרוס את העמדה" - ביקש מחברו משנבלמה התקדמותם מחמת התגוננותה העזה של עמדה ערבית אחת. התגייס לצבא עם גיוס חיילי אצ"ל, שירת בחטיבת "עודד", והשתתף בקרבות בנגב ובגליל. נתן נפל ליד מנרה ביום כ"ח בתשרי תש"ט (31.10.1948), בהתנדבו לפרק מחסום שבו הוסתר מוקש, אשר התפוצץ תחת ידו והרגו. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בראש פינה.

המשלט הסמוך נקרא על שמו.