בן ציונה ויוסף. נתנאל (נתי) נולד ביום ז' בניסן תשמ"ג (21.3.1983), שבוע לפני חג הפסח, בבית החולים "מאיר" בכפר סבא. אח בכור של שובל וגלית. כן היה לו אח למחצה בוגר ממנו – ברוך.

כשנולד אמרו עליו, "הנה מלאך הופיע". הוא גדל והתחנך בילדותו המוקדמת בכפר יונה, ובגיל חמש עבר עם הוריו לחדרה. לפני המעבר אמרה הגננת בכפר יונה, "ציונה, את הילד הכי יפה את לוקחת מהגן?"

למד בחדרה, את שנת הלימודים הראשונה עשה בבית הספר "ארלוזורוב" והמשיך בבית ספר יסודי "ביל"ו". בחטיבת הביניים למד בישיבת "בית שמואל" ובתיכון למד בבית ספר "תחכמוני".

נתנאל אהב לפתור בעיות חשיבה מורכבות במתמטיקה והתעניין בשיעורי מתמטיקה, מדעים ותנ"ך. הוא סיים את לימודי התיכון בהצטיינות ולאחר מכן עבד כחצי שנה כסניטר בבית החולים "הלל יפה". אנשים שעבדו עימו בבית החולים סיפרו שהיה אהוב ותמיד הציע את עזרתו.

בני המשפחה הרבו לפקוד אירועים משפחתיים, נסעו לחופשות והשתתפו באירועים במסגרת עבודתו של האב יוסף. נתנאל אהב את האירועים המשפחתיים ובמיוחד את הקשר עם הסבים והסבתות. הוא לא החמיץ ארוחות ערב של המשפחה ואהב במיוחד את סעודות השבת המשפחתיות.

נתנאל למד לקרוא בתורה אצל המורי כבר בגיל חמש, ואהב במיוחד את לימודי התורה. לאורך כל חייו הקפיד על אורח חיים דתי ועל לימודי תורה בכל הזדמנות ובכל מסגרת שהיה בה.

נתנאל בלט ביושרו, ברצינותו ובאהבתו לזולת. הוא תמיד חשב על אחרים ורק אחר כך על עצמו. היה ידידותי ואוהב כול, אדם חייכן, מקרין אושר וחום שאהב לראות שכולם סביבו שמחים ומרוצים. הוא ידע לתמוך באחרים ולומר את הדבר הנכון בזמן הנכון. הצטיין בתחומים רבים, אך מעולם לא התנשא מעל הזולת. הוריו סיפרו שהיה משכין שלום ותמיד ידע להקשיב ולהציע פתרונות לעימותים שהיה נוכח בהם.

נתנאל אהב לרקוד, לרוץ ולטייל עם חברים, והשתדל לעזור להם בכל צורך. הם התגבשו כחבורה, והוא היה ה"דבק" שהחזיק את כולם יחד. תמיד אהב ללמוד ושכנע את החברים ללמוד ולהשקיע, אך גם לא חדל לדבר על שירות צבאי קרבי. הקשר בינו לאחיו-למחצה ברוך, המבוגר ממנו בעשר שנים, התהדק לקראת גיוסו. השניים שוחחו ונתנאל נועץ בברוך בענייני הגיוס לצבא.

נתנאל התגייס ביום 11.3.2002 למשמר הגבול (מג"ב) במשטרת ישראל, לתפקיד לוחם. הוא סיים טירונות בהצלחה ובחופשות הראשונות חזר שמח מאוד. לדברי ציונה אימו, "ממש היה לו אור בעיניים". מאחר שלא רצה להטריח את הוריו בניקיון מדיו, הוא נהג לומר לאימו, "את לא צריכה לעבוד יותר מדי, אני אסדר".

בהמשך יצא לקורס מפקדי כיתה (מ"כים), סיים אותו בהצטיינות והוצב בבסיס מג"ב בחברון. אחיו ברוך סיפר ששאף להגיע לקצונה ולשרת בשירות קבע. הקשר שלו למשפחה נותר הדוק גם בתקופות לא קלות בצבא.

בשבת האחרונה שעשה בביתו לפני נפילתו העלו הוא ואחיותיו זיכרונות ילדות. הייתה בבית אווירה מיוחדת באותה שבת, כולם נהנו לשמוע סיפורים מהיום-יום שלו ומהדרך בה הוא ראה את השירות. אחיו ברוך סיפר שנתנאל היה מודאג מכך שנשלח לעמדת תצפית מבודדת עם ארבעה חיילים תחת פיקודו, אחרי הסבר קצר מדי לטעמו על המקום שבו הוצב.

בצהרי יום נפילתו הוא טלפן אל הוריו שהיו בחופשה בטבריה וביקש מהם שלא יתקשרו אליו משום שיהיה בפעילות. אחרי ארוחת הערב במלון, כששמעו על הפיגוע בחברון, זעק יוסף האב שבנו נהרג.

סמל ראשון נתנאל מכלוף נפל בקרב בחברון בליל שבת אור לי"א בכסלו תשס"ג (15.11.2002). באותו ערב הוא יצא עם שני לוחמי מג"ב נוספים לסיור ממונע על "ציר המתפללים" בחברון, בין מערת המכפלה לקריית ארבע. כאשר קיבלו דיווח במכשיר הקשר שסיור רגלי של צה"ל וכן כוח צבאי ממונע מותקפים באש חיה בידי מחבלים, חשו לסייע לחיילים כדי לחלצם. נתנאל ושני הלוחמים שהיו עימו נכנסו ארבע פעמים לסמטה תחת אש. בשלוש הפעמים הראשונות הם חילצו חיילים שנפגעו, ובכניסתם הרביעית הם ירדו מרכבם כדי לנפץ את פנסי הג'יפ של הכוח הצבאי, אשר סנוורו את הלוחמים וחשפו אותם למחבלים. נתנאל נפגע מאש כבדה שנפתחה לעברם אך סירב להתפנות והתעקש להמשיך ולסייע לחבריו. בהמשך הקרב הקשה הוא נהרג, ועימו נהרגו עוד אחד-עשר לוחמי צה"ל, לוחמי מג"ב ואנשי כיתת הכוננות של קריית ארבע: אלוף משנה דרור וינברג, רב-פקד סמיח סווידאן, סגן דן כהן, סמל שני תומר נוב, סמל שני גד רחמים, סמל ראשון יצחק בואניש, סמל ראשון ישעיהו דוידוב, סמל ראשון אלכסנדר יונתן דוכן, סמל ראשון איגור דרוביצ'קי, סמל ראשון דוד מרכוס וסמל ראשון אלכסנדר צביטמן.

נתנאל היה בן תשע-עשרה בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בחדרה. הותיר אחריו הורים, אח ושתי אחיות.

על מצבתו חקקו בני משפחתו: "רץ כצבי נילחם כארי במחבלים שירו במתפללים במערת המכפלה – הי"ד", וכן "היכן שלא תהיה, תמיד אתה איתנו".

בדוח מסכם של האירוע שנמסר למשפחה נכתב: "סמל נתנאל ז"ל ושני הלוחמים שעימו נכנסו לסמטה שלוש פעמים על מנת לחלץ נפגעים. כניסה חוזרת ונשנית לתוך שדה הקרב מעידה על אומץ לב, נחישות ודבקות במשימה. בפעולתו זו סיכן נתנאל ז"ל את חייו על מנת להציל חיי אחרים".

רב-ניצב שלמה אהרונישקי, מפכ"ל המשטרה, העניק לנתנאל את עיטור האומץ של משטרת ישראל: "על מעשה גבורה שנעשה בעת מילוי תפקיד, תוך חירוף נפש וגילוי אומץ לב בלתי רגיל".

האב יוסף ספד בהלוויה, "במקום לקחת אותך לחופה, שתבנה בית בישראל, אנחנו לוקחים אותך לבית העלמין ... ביקשנו מאלוהים שיברך אותך וישמור עליך, לכן קראנו לך נתנאל. נהרגת בסוף השבוע בפרשת 'ויצא', אתה ועוד אחת-עשרה נשמות טהורות ששמרתם על המתפללים בחברון ... אתה בשבילי לא מת, אתה חי, אתה היית המלאך שלי, לא חלמתי שאתה תלך לי מהחיים".

שובל, האחות, זעקה בכאב בהלווייתו, "אל תיקחו אותו, אני לא יכולה בלי אח שלי, תוציאו אותו חי", ואחיו הבכור ברוך אמר בבכי: "אנחנו תמיד נהיה ארבעה אחים, לנצח. גיבור, רצת ישר אל המטרה ועכשיו הוכחת את זה בגדול ... אתה מלאך בדמות אדם, לא הייתה זו הפעם הראשונה שהצלת חיים. תודה רבה על הרגעים היפים שהיו לנו איתך".

מפקד הפלוגה, רב-פקד דבור סדוקי, סיפר בהלוויה על גבורתו של נתנאל בקרב והוסיף, "לפני כשלושה שבועות הגעת לפלוגה ותוך זמן קצר למדת את מורכבות הלחימה ושימשת מודל לחיקוי לחבריך במסירותך ובהשקעתך הרבה, בכישוריך וביכולתך".

ספד עבדאללה, רס"ר הפלוגה, "ראיתי בך את דמות המפקד המוביל מהמבט הראשון ... הרגשנו אותך בכל מקום ... עשית את המשימה גם בשעה האחרונה כמפקד מוביל ולא משאיר פצועים בשטח. נתנאל, נפלת כגיבור כשרצית להציל את מפקדך יחד עם חבריך ולשמור על המתפללים".

איוואילו ודימה, חבריו ליחידה, כתבו: "חבר יקר, אנחנו רוצים לספר איך הולך אצלנו אחרי שעזבת אותנו. אנחנו לא יכולים לשכוח את הפנים השמחות שלך, את החיוך המקסים והידידות החזקה שנתת לנו ... אתה מאוד חסר לנו, אבל בכל זאת אנחנו לא מרימים ידיים, אנחנו חושבים שלא היית שמח לראות אותנו שבורים, כי החיים ממשיכים ובסופו של דבר מישהו חייב לשמור על המדינה ועל ההורים שלנו מכל המחבלים שכל פעם מנסים לפגוע בנו ולשבור אותנו. אנחנו מבטיחים לך שנמשיך את דרכך עם אהבה וגבורה כמוך – אתה נפלת כגיבור. אנחנו מאוד אוהבים אותך ובחיים לא נשכח אותך".

חבר נוסף מהיחידה, נגה, כתב: "אני יודע שהיית מפקד טוב, שימשת דוגמה אישית ומודל לחיקוי לשוטרים שהכירו אותך. תמיד היית מצוחצח ומוכן לכל דבר והיית בן אדם שתמיד שואף להתקדם ולהגיע רחוק. אני מאמין שהיית מגיע לאן שרצית אם זה לא היה קורה".

כתב פואד, סמל המחלקה: "הוא היה כל כך שקט, מ"כ למופת, מ"כ שביצע את עבודתו בנאמנות ובצורה מעולה. נתנאל רצה להתקדם בסולם הדרגות, אך הגורל מנע ממנו את זה לצערי. כשקלטתי אותו במחלקה ודיברתי איתו, הבנתי שהגיע אלינו שוטר ומ"כ שאפשר לסמוך עליו הן מבחינה אישית והן מבחינה מבצעית ..."

בשיר לזכרו של נתנאל נכתב: "תמיד ידעת להבחין בין הטוב לרע – ובחרת בטוב / ותמיד למשפחתך היית קרוב. / ידעת להבחין בין המר והמתוק – ובחרת במתוק / אך עכשיו מלאך יקר אתה רחוק. / אתה רחוק מהעין אך קרוב ללב / הלב שאותך תמיד יישאר אוהב. // וחבל מלאך יקר שלנו / חבל שהכול נקטע לו באמצע / אך אנו משפחתך וחבריך בדרכך נמשיך / יושר, טוב לב ועזרה לזולת נמשיך להפיק / כי את המנגינה הזאת לעולם אי-אפשר להפסיק".

השיר "גברים בצבע זית" נכתב לזכר נתנאל: "גברים בצבע זית חזרו לראות את אימא / אותך חיבקה רק אימא אדמה / כל הכוחות חוזרים איש לא צועק קדימה / אומרים שהסתיימה המלחמה // כמו עץ שקד פורח / תמיד חיוך שולח / עם צחוק שמתמלא במלוא גרון / מלאכים שוכני שמיים הצדיעו לו בפתח / קבלו את הגיבור האחרון // גברים בצבע זית חזרו לראות את אימא / עוד יום וגם אתה היית כאן / ואימא כבר בבית בישלה וגם הכינה / מחר חוזר הילד הקטן".

חדרו של נתנאל הושאר כמעט כפי שהיה, עם תמונות שלו שמוסגרו ונתלו על הקירות. לאימו תליון על צווארה עם תמונתו. גלית, אחותו הצעירה, נישאה לימים לאחד החיילים שנתנאל חילץ. אחד מחברי הילדות שלו קרא לבנו על שמו.

ביום השנה לנפילת נתנאל התקיים שיעור תורה לעילוי נשמתו, והמשפחה הוציאה לאור סידור תפילות לזכרו. כמו כן חבריו הכינו אלבום לזכרו.

ארבע שנים לאחר נפילת נתנאל הכניסו הוריו ספר תורה לעילוי נשמתו לבית כנסת בשכונת נחליאל בחדרה. בשכונה, סמוך לבית המשפחה, נחנך בשנת 2006 גן ציבורי על שמו במעמד ראש העירייה ומפקד מג"ב באזור יהודה ושומרון. נתנאל אהב לבלות בגן זה בילדותו, ולכן בחרו בו הוריו כדי להנציח את בנם.

נתנאל מונצח באתר ההנצחה לחללי משמר הגבול בצומת עירון, באנדרטה לזכר חללי המשטרה במכללת השוטרים בבית שמש ובגן המייסדים – יד לבנים בחדרה. דפי אינטרנט לזכרו הוקמו במסגרת "אתר הגבורה" ובאתר "גלעד לזכרם" של משטרת ישראל.