בנם של טלי ויקטוריה ומנשה יונתן. נולד ביום ז' באב תשס"א (27.7.2001) בירושלים. אח לנעם, יקיר, אלישיב ובנימין.

נתנאל גדל בירושלים בשכונת רמות. בילדותו למד במוסדות חב"ד ובבית הספר "אהבת ישראל" שבשכונה. בתיכון למד בישיבה התיכונית "שעלבים" ולאחר מכן למד במכינה הקדם-צבאית "בני דוד" שבמעלה אפרים.

בגיל אחת-עשרה הזדמן לצעדת יום ירושלים, וחזר הביתה מואר מהריקוד עם הדגלים ברחובה של העיר. מאז גאתה בו אהבה עזה לעיר ירושלים ולחיבור לארץ ישראל בכלל.

בשלב מאוחר יותר בחייו נמצא בין כתביו על העיר ירושלים: "היופי הפנימי": "ירושלים, הרים סביב לה. ירושלים מסמלת את החיים. היא כל כך יפה, יופי כל כך מיוחד. אין לה הר הכי גבוה בעולם, גם אין לה את הקרחון הכי מרשים. בסך הכל הרים שלה ממוצעים, אבל בכל זאת היא העיר הכי יפה בעולם. יופי אמיתי הוא יופי פנימי, שמקרין כלפי חוץ... הפנימיות שלה הופכת אותה לעיר היפה ביותר".

בגיל בר מצווה כבר היה ממוקד ומכוון למטרותיו ובהמשך שנותיו כנער, התבלט כאדם נדיב רוח ורחב לב. נתנאל התמקד בנתינה והתנדבות. כבר בצעירותו ניכר כמי שניחן בכוח רצון חזק מאוד, יודע מה הוא רוצה ומה חשוב באמת.

בין כתביו כתב: "כשהמניע אמיתי ונכון היכולת תגיע"; "בדילמות הקשות בחיים, תחשוב מה מועיל לעולם".

בתקופת התיכון נתנאל הדריך בתנועת הנוער "עזרא" והיה מדריך מסור ומשמעותי, במקביל, התנדב במד"א (מגן דוד אדום) , בעמותת "שכן טוב" בסיוע למשפחות נזקקות באספקת מזון, ובנוסף לכל אלו היה מתנדב מסור ובולט בעמותת "זיכרון מנחם" בליווי ותמיכה בילדים חולי סרטן ומשפחותיהם.

במסגרת התנדבות זו נתנאל גילה רגישות מיוחדת לילדים שאינם במרכז, המופנמים ולא ה"כוכבים". הוא נתן תשומת לב לאלו שמצבם רגיש במיוחד, הזקוקים לעין הטובה שהייתה לו. במחנות הקיץ של עמותת זיכרון מנחם בהם הדריך היה מפרגן לחניכיו ומחלק מחמאות מדויקות ומשמעותיות שהותירו חיוך על פני הילדים עוד זמן רב. עבור החניכים בעמותה היה דמות מאוד משמעותית. הם זכרו את השיחות הקטנות ואת הצחוקים, שידע להגיד את המילה הנכונה, ולתת את ההצעה הכי טובה. הוא ידע לתת לכל אחד תחושה שהוא הכי טוב.

בהמשך ובשלב שבו עבר ללמוד במכינה הקדם-צבאית הוא מונה לאחראי על אירוח המועמדים ללמוד במקום. אחד החברים סיפר שכאשר בא לבדוק את המכינה הציע לו נתנאל לעשות חברותא בלימוד הספר "מסילת ישרים". תוך כדי הלימוד אמר לו שחשוב להתנדב דווקא במקום שאנשים לא מתנדבים. "במכינה כולם מתנדבים ועוזרים בכל מקום שאפשר" אמר "אבל המבחן הגדול זה לעזור לאמא לשטוף כלים כשחוזרים הביתה."

ממחברות שהשאיר אחריו אפשר לראות ש"מסילת ישרים" לא היה רק ספר לימוד בעיניו. הוא אמר: "קיבלתי על עצמי בלי נדר לבדוק את מעשיי יום יום ולראות איך משפרים ומתקדמים קדימה."

נתנאל היה מחובר באופן פנימי ועמוק לתורה ולמצוות. הוא אהב ללמוד ולהתקדם, ובאופן ישיר לערכים בהם דבק, האמין שהצלת חיים היא הערך החשוב ביותר ואף חתם על כרטיס אדי, כרטיס המעיד על רצונו של אדם לתרום מאיבריו לאחר מותו להצלת חייהם של חולים הממתינים להשתלה.

בשנת 2020, במהלך הקורונה, מגפה עולמית של מחלת נגיף הקורונה שפרצה בשנת 2020 ונמשכה כשלוש שנים, נכתב עליו בכתבה בעיתון: "נתי איתן, בן השמונה-עשרה הספיק בימים האחרונים לבקר חולה סרטן במודיעין ולהביא לו הפתעות שביקש. הוא נסע לבית החולים בלינסון כדי לתחום טסיות דם לחולה במצב אנוש, לעבוד כגנן בקייטנת ילדי הרופאים בבית החולים שניידר, ולערוך קניות עבור משפחה שבנם סיים בשבוע שעבר טיפול אחרון במחלת הסרטן והם חוששים לצאת מהבית."

נתנאל לא הסתפק בכך שתרם טסיות דם (טרומבוציטים), הוא עודד גם את חבריו לתרום. אחד מחבריו סיפר שנתנאל הנחה אותו לבחור במכונות החדשות ולא הישנות במקום ההתרמה, כי "בחדשות תורמים שלוש מנות ובישנות שתיים, ואם כבר תורמים אז עד הסוף."

נתנאל אהב את החיים וניצל כל רגע ורגע מתוכם. הוא ליטש את עצמו כמו יהלום, בעבודה קשה ובחיוביות. כל דבר שעשה היה עד הסוף, ביסודיות, במחשבה, ברגישות, באהבה ובלי שום ויתורים לעצמו. ידע גם ליהנות ולשמוח מהדברים הפשוטים בחיים כמו לשבת עם אנשים שאהב סביב מדורה, או לרחוץ במעיינות נסתרים בפינות קסומות שרק הוא ידע עליהן.

ביום 6.12.2021 התגייס נתנאל לצה"ל ושירת בחיל האוויר כלוחם ביחידה 669.

הבחירה בגיוס ליחידת החילוץ המובחרת לא הייתה מקרית. הוא התאמן כדי להגיע ליחידה קרבית מיוחדת, חלם להיות לוחם, ולא סתם לוחם, להגיע למקום שהמהות שלו היא להציל. על הבחירה להיות לוחם ביחידה זו כתב ביומנו האישי, בכותרת "למה 669?": "תזכור את הרגע שהיית בצריף הנעליים במסע לפולין. הצלת חיים היא הערך הכי נעלה, המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. הסירנה תתפרץ ואני ארוץ למסוק, ארוץ להציל חיים של מישהו, שאם אני לא אהיה, הוא לא ישרוד. אסיים את השירות שלי עם כמות אנשים שבזכותי חיים. אין נעלה מזה, להציל חיים, אין דבר נעלה מזה."

בסיכום הטירונות ביחידה היה נווט חוד. חבריו אמרו שהיה נקודת אור בלילות החשוכים של הצוות. בכל המסלול בצבא הוא התפלל כל בוקר, לא פספס אפילו פעם "

לנתנאל היו התכונות לפיקוד והוא שאף להתקדם לפיקוד בכיר ביחידה. במהלך המסלול פיקד עם חברו על תרגילים מורכבים, עליהם זכו בשבחים. הוא היה תחרותי והיה מעודד את חבריו גם באמצעות התחרותיות. בבוחן בר-אור לכושר גופני, השיג תוצאות טובות מאוד.

חבריו סיפרו עליו כי היה חבר אמת ברגעים הקשים וברגעים השמחים, בהתייעצויות ובפתרון דילמות. בעל רוח התנדבות לא מצויה. ידע להקשיב בלי לשפוט, רק להכיל ולקבל. היה בו שילוב של גבר אמיתי עם רגישות מטורפת והמון אהבה, היה מלא חיים, עשייה ותרומה לחברה. חבריו לצוות הפכו משפחה עבורו והוא הזמין אותם לסעודת שבת בבית הוריו עם אוכל שביקש מאמו להכין - ארוחה שאף אחד בצוות לא שכח.

בעיני חבריו ומפקדיו היה נתנאל לוחם למופת. ביומנו כתב, בכותרת "לוחם בעיניי": "אדם שבטבע שלו הוא אדם של מאה ועשרים אחוזים. אדם שרוצה לעשות דברים קשים כדי להקל על חבר שלו. אדם שסיבה נעלה ממנו מוליכה אותו. אדם שמבין על מה וכנגד מי נלחם. אדם שאוהב את האדמה גם כשהיא קרה ורטובה, קשה ושורטת. אדם שמצליח לראות תמונה רחבה. אדם שתמיד מסתכל על חבר שלו לפני עצמו. אדם שמבין שעומדים מאחוריו שלושת אלפים שנה של מסורת והוא זה שמגן עליה. אדם שמבין שרק העם היהודי יגן על עצמו.

לוחם הוא אדם שבעבור כל אחת מאותן אמירות מוכן להקריב את החיים שלו. מוכן לתת את החשוב לו ביותר למדינת ישראל".

כתב וקיים.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס מרצועת עזה במתקפת פתע על ישראל. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשפרצה המלחמה היה נתנאל באמצע קורס קצינים. את שמחת תורה חגג בשכונת רחביה בירושלים עם חברים. משהבין בבוקר שמשהו קורה נסע ברכבו הביתה, לבש מדים, לקח את הנשק, ובמקום לנסוע לבה"ד 1, להמשך קורס הקצינים, התייצב ביחידתו 669. יחד עם חבריו לצוות עסק במשימות חילוץ ופינוי פצועים ביישובי עוטף עזה.

בתום פרק החילוץ, חזר לקורס הקצינים ויחד עם הצוערים מגדוד "גפן" נכנסו בהמשך להילחם בעזה.

ביום 8.12.2023 במהלך פעילות מבצעית בצפון הרצועה, נפגעה החוליה שהלכה לפניו ממטען. נתנאל הספיק לחלץ את אחד החברים מהחוליה ותוך שהוא נותן הוראות להצלת החיים של החייל שחילץ חזר לקו האש. בהמשך נפצע קשה מירי ופונה לבית חולים. יומיים לאחר מכן הרופאים נאלצו לקבוע את מותו.

סגן משנה נתנאל מנחם איתן נפל בקרב ביום כ"ז בכסלו תשפ"ד (10.12.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים וארבעה אחים.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

נתנאל היה חתום על כרטיס אדי, איבריו הושתלו בכמה חולים והביאו להצלת חיים כפי שהאמין וביקש.

חברתו ספדה לו: "נתי הגיבור שלי ועכשיו גם הגיבור של כל עם ישראל. כל הלילה כתבתי אלף ואחת נקודות אור שיש בך. וגם זה לא מתאר את כל הגדולה שבך. מההתחלה כל הזמן אמרת לי שהחיים שלך לא יכולים להיות רגילים והם חייבים להיות של שליחות. ככה היית בחיים וככה גם במוות שלך, שנפלת על קידוש השם הגנת הארץ שכל כך אהבת. ובסוף אתה גם מציל חיים של אנשים עם תרומת איברים שזה הכי שליחות בעולם."

חברו הטוב מהשירות הצבאי ספד לו: "נתי אחי, כשנודע לי מה קרה התרסקתי לא ידעתי איך אני ממשיך, התפללתי, כן כן התפללתי אחי, החזקתי אצבעות, מה לא עשיתי רק לקוות שתצא מזה. אתה באמת נכנסת לי ללב עמוק, אתה אח שלי, זכיתי בחבר כמוך באח כמוך... אני מבטיח לך שאמשיך את דרכך, אלך לכל מקום וכולם יכירו איזה איש מדהים היית... ותמיד תהיה איתי בכל רגע ומחשבה והחלטה שאקבל."

משפחתו וחבריו של נתנאל מנציחים אותו בדרכים רבות, בהן:

במקומות רבים, בין היתר בבתי ספר, בבתי חולים, בתנועות נוער, מעבירים שיחות על פועלו ועל הערכים המהווים השראה לשומעים להמשיך בעיקר בדרך של נתינה, הצלת חיים ואהבה לזולת.

הודפסו במאות עותקים חברות הכוללות כתבים שכתב נתנאל, והודפסו פנקסי ההתקדמות של נתנאל שכללו את התבנית שהייתה לו כדרך לשיפור המידות: "מה? (מה קרה), למה? (למה קרה מה שקרה), ועתיד".

נולדו תינוקות הנקראים על שמו, נתנאל או מנחם.

נתרם אופנוע לטיפול נמרץ, להמשיך בכך את דרכו בהצלת חיים.

נבנו שני מצפים לזכרו, אחד בשכונת רמות ירושלים והשני במעלה אפרים, והם נקראים "מצפה נתי".

התוכניות להמשך הפצת אורו הולכות ומתחזקות, כתבו בני המשפחה, והוסיפו מדבריו של נתנאל: "אנחנו יודעים במציאות שלנו היום, שהחיים זה דבר שלא מובן מאליו וצריך להודות עליו יום יום! קיבלת את החיים שלך במתנה, ועכשיו נשאר להחזיר לעולם, לעשות טוב ולהפיץ את הטוב. כי זו המשימה שלך בחיים!".