בנם הבכור של פנינה וארז. נולד ביום כ"ז באב תשס"ג (25.8.2003) בקיבוץ צרעה שבמועצה האזורית מטה יהודה. אח בוגר לרותם ושקד.

סהר, ילד חכם עם חיוך ענק וצחוק מתגלגל, גדל בין כרמים ושדות בנופים היפים של לב שפלת יהודה. התחנך בקיבוצו – בגני הילדים, בחינוך החברתי ובבית הספר האזורי "הר-טוב" השוכן בקיבוץ, שם למד עם חבריו לקבוצת "דקל" מכיתה א' ועד י"ב. אהוב מאוד על בני שכבתו ועל כל חברת הנעורים, שקראו לו בחיבה - צ'יקו.

התבלט בחוכמתו וביופיו וגם בכישוריו הפיזיים: ספורטאי מצטיין, אצן מהטובים בשכבה, כדורסלן מוכשר וגם שחיין לא רע בכלל. "את סהר הייתם מוצאים כל מוצ"ש במגרש, ביחד עם ילדי הקיבוץ," סיפרו החברים, "זורק לסל ולרוב גם קולע. צנוע וחייכן, מקפץ במגרש וחבריו מסביבו מתפעלים."

גם בשאר ימות השבוע תפסה הפעילות הספורטיבית נפח משמעותי מזמנו. בילדותו ובנעוריו שיחק במועדון הכדורסל "הפועל מטה יהודה", שם תואר כ"ילד מדהים, נבון, שחקן מצטיין, עם דרך ארץ ונימוסים שאין דברים כאלה." את ההשראה קיבל מקבוצתו האהובה "מכבי תל אביב", שתמיד הייתה ברקע. "באחד המשחקים הוא שבר את האצבע," סיפרו בני משפחתו, "וכשחיכינו בבית החולים היה שם במקרה גם מיקי ברקוביץ'. סהר היה בעננים ומיהר להנציח את הרגע."

בתיכון, הובילו אותו נטיותיו הריאליות ומחשבתו האנליטית לבחור במגמות פיזיקה ומדעי המחשב. "סהר תמיד חייך," אמר אביו, "ושום דבר לא היה לו קשה או מסובך." סיפרה טלי, המחנכת: "סהר בלט בחריפותו ובתבונתו. הוא ניחן בעולם ידע רחב ותמיד שאף ללמוד ולפעול מתוך עניין ומשמעות. נער בוגר ובעל מחשבה עמוקה, אשר ניחן בערכיו ובמוסריותו. הייתה בו עוצמה פנימית והוא נהג ללכת עם עקרונותיו עד הסוף וללא פשרות. ענווה ויושרה אפיינו את הליכותיו והחיפוש אחר פשר ואמת היוו ערכים חשובים בחייו."

ואכן, סהר שימש דוגמה חיה לביטוי "מים שקטים חודרים עמוק". "התייעצתי איתו המון," סיפרה אימו, "והוא תמיד ידע לכוון ולשאול את השאלה המדויקת – 'איפה תהיי יותר שמחה – פה או פה? איפה תהיי משמעותית יותר?'" כמדריך בתנועת "הנוער העובד והלומד" שימש לחניכיו דוגמה ומופת למעורבות חברתית בקהילה, לאהבת האדם והארץ. בכיתה י"א התנדב לחלק מצרכים לנזקקים במסגרת גמ"ח (גמילות חסדים) "יחד" – גרעין שהפעיל בבית שמש מרכזי חלוקת מזון למשפחות נזקקות. בכל מקום ובכל מסגרת ששהה בהם שבה את לב כולם ברוחו הטובה, בשלווה הפנימית ובביטחון שנסך בסובביו. "היית אחד ויחיד," כתבו חבריו, "קסם ענק באדם אחד."

סהר, האופטימיסט הנצחי, ניחן ביכולת לראות תמיד את הטוב שבכולם. אחד מחבריו הקרובים סיפר על הבדיחה הקבועה בימי התיכון, שהפכה לחלק מהפולקלור של קבוצת "דקל": "היינו כותבים בקבוצת הוואטסאפ באופן רנדומלי 'מזל טוב לצ'יקו' וכולם היו מאחלים לו יום הולדת שמח. פעם זה היה ביוני, פעם זה היה בפברואר, פעם בדצמבר ופעם במאי. בכל פעם הוא היה מודה לנו על האיחולים החמים, ופשוט ממשיך הלאה. פעם, כששאלתי אותו למה הוא תמיד זורם איתנו, הוא אמר לי, 'לפעמים אני לא מבין את הצחוקים שלכם, אבל הם לא מפריעים לי כל עוד הם מצחיקים אתכם." הוא אהב מאוד להיפגש עם החברים, לצחוק ולהצחיק, לשמוע מוזיקה ולנגן בגיטרה, וכיכב במסיבות עם סגנון ריקוד ייחודי שהפך בעצמו לסיבה למסיבה. "תרקדו כאילו שאף אחד לא רואה," נהג לומר לחבר'ה, "ותצחקו כאילו אף אחד לא שומע. תיהנו פשוט, תיהנו מהחיים."

כפטריוט שאהב את הארץ בכל נימי נפשו, כיוון לשירות קרבי משמעותי בצבא, וחיפש אחר תפקיד שיאפשר לו לבטא את מכלול היכולות והכישורים שהתברך בהם – הפיזיים והאינטלקטואליים כאחד. בהתקרב מועד הגיוס בדק את האפשרויות העומדות בפניו, וכשנחשף למסלול של קמ"נים (קציני מודיעין) גדודיים – ידע שמצא את שביקש, וסימן לעצמו את המטרה.

ב-15 באוגוסט 2021, עשרה ימים לפני שמלאו לו שמונה-עשרה, התגייס סהר לצה"ל, הוצב בחיל המודיעין והחל את מסלול ההכשרה הייעודי לקמ"נים גדודיים במערך מודיעין השדה. כבר בהתחלה תפס את תשומת ליבם של המפקדים שהתרשמו מתכונותיו, ממסירותו והשקעתו ומרמת הביצועים שהפגין. החברים למסלול סיפרו על אח בנפש, "נשמה טהורה", מצחיק, נדיב, שסיים ראשון כל אימון וכל ריצה וחזר אחורה כדי לדרבן את האחרונים ולעזור להם. "תמיד ידעת להסתכל על דברים בצורה מיוחדת ולראות את מה שהסתתר לאחרים מתחת לאף," כתבו, "תמיד היית שם כשהיינו צריכים."

סהר סיים את קורס הקצינים ואת ההשלמה החילית בהצלחה רבה, ושובץ כסגן קמ"ן בגדוד 77 ("עוז") של חטיבה 7 ("עוצבת סער מגולן") – חטיבת שריון סדירה תחת פיקודה של אוגדה 36 ("עוצבת געש"). וכך תיאר חברו לנשק את הכניסה לתפקיד המאתגר: "תפקיד ראשון, סביבה חדשה, הכול מאוד מפחיד ולפעמים מאיים, אבל סהר לא פחד ולא התלונן – רק חייך והמשיך בדרכו המקצועית והנחושה."

חודשיים בלבד לאחר שנכנס לתפקיד, נאלץ קצין המודיעין של היחידה לעזוב. סהר נשאר לבדו בפיקוד על מחלקת המודיעין, אבל ביחידה לא חיפשו קמ"ן אחר. "המפקדים ידעו – יש לנו קמ"ן תותח, סהר." כך קודם לתפקיד קמ"ן הגדוד, תוך שהוא ממלא גם את התקן המקורי, של סגן קמ"ן. למרות הקשיים, האינטנסיביות והעומס אהב כל רגע בשירות וראה בתפקידו שליחות גדולה ודרך לממש את שאיפותיו.

בסוף יולי 2023 עלה גדוד 77 לקו עזה והתבסס במחנה "יפתח" שליד קיבוץ זיקים. שם, בהיעדר סגן שישמש עזר כנגדו נשא סהר לבד בנטל, בלי יכולת לקיים סבבים. "ארבעה חודשים בעזה?" התבדח עם אימו בטלפון, "בקטנה. אם זה מה שצריך לעשות זה מה שנעשה." רק כעבור כמה שבועות יצא הביתה בפעם הראשונה, אחרי כמעט חודש בקו. "הייתה מסיבה לכבוד ראש השנה בקיבוץ ואתה כמובן חגגת כמו שאתה יודע," כתבו החברים, "מי ידע שזאת המסיבה האחרונה שלך?"

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות

הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותה שבת שהה סהר בקיבוץ, בחופשת חג, ובעיקר השלים שעות שינה. משהעיר אותו אחיו וסיפר לו על המתרחש – לא היסס לרגע ולא המתין להקפצה, אלא אסף את חפציו במהירות ונסע דרומה. באשקלון חבר לסמג"ד, שלקח אותו למחנה "יפתח", שם התחוללו קרבות קשים, ומיד בהגיעו נכנס לחמ"ל וביקש להבין את תמונת המצב בגזרה.

משהבין את המתרחש החליט סהר לצאת מהחמ"ל כדי לעזור בלחימה ובניהול העניינים. הצטברו פצועים מהלחימה, סהר העלה את הפצוע שמצבו היה קשה לטנדר שיפנה אותו ובנסיעה ישב איתו מאחור, כדי לשמור עליו ערני. אחרי שהעבירו את הפצוע לאמבולנס פנו לנסוע חזרה למחנה בו עדיין התנהלה לחימה, כשבדרך צירפו לרכב שני לוחמי גולני שפגשו.

בכניסה למחנה יפתח נתקלו במחבלים, ובחילופי האש סהר נהרג.

סגן-משנה סהר טל נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בצרעה. הותיר אחריו הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סגן.

כתבו בני משפחתו: "סהר היה בחור חכם ובעל תובנות. הוא התרחק מחומריות, ראה רק את הטוב, ובחר לעסוק רק בדברים משמעותיים. סהר כשמו כן הוא, האיר פנים לכולם עם חיוכו הגדול והשמח, והאיר לכולם את הדרך בעזרת תובנותיו וחוכמתו. הוא מאיר את הדרך למשפחתו ולחבריו גם היום – לאחר מותו."

כתבה שיר: "תודה, סהר, תודה, תודה ושוב פעם תודה. תודה על הצחוקים. תודה על החיבוקים. תודה על הריקודים והשיגועים. תודה על שמחת החיים. תודה על העצות החכמות והמילים הטובות. תודה על העזרה. תודה על האכפתיות. תודה על הדאגה. תודה לך. סהר, צ'יקו, גיבור עכשיו, מלאך."

עדי, קצין מודיעין שפגש את בני משפחתו, כתב את סיפור גבורתו ונפרד ממנו במילים מרגשות: "אני יושב עם הוריו ואחיו וחושב על סהר ועל עצמי, לו הייתי בנעליו. על תחושת האחריות העצומה על הגזרה ועל החיילים, על אומץ הלב, על הרֵעות. סהר, לא הכרנו, אבל הסיפור שלך נגע בי כאילו הייתי איתך במחלקה או במסלול, כאילו חלקנו חדר או משרד. ואמנם לא נזכה להכיר גם בהמשך, אך את דמותך אשמור אצלי חזק. על ההר הגבוה ועם עצי הזית היפים, מקמ"ן לקמ"ן, נוח על משכבך בשלום, חבר."

לקראת יום השלושים לנפילתו ערכו חבריו מקבוצת "דקל" בקיבוץ סרטון המנציח את הרגעים היפים, השמחים, המיוחדים, שחוו עם סהר לאורך השנים, וכתבו: "חודש בלעדיך צ'יקו. חודש שלם. קשה לעכל, עדיין מחכים שתחזור ותופיע פתאום, עם החיוך הענק והצחוק המתגלגל, ושנצחק ונשמח שסוף סוף חזרת אלינו שוב ונמחא לך כפיים, כמו תמיד. היית אדם אופטימי, פשוט, לא אוהב לסבך את הדברים. תמיד הייתה לך תשובה נכונה וטובה להכול, ידעת להגיד את המילים בדיוק במקום. אהבת להתווכח, לדון, לשמוע דעות חדשות ושונות ממך – ותמיד לקבל את כולן. וכמה אהבת לרקוד ולשמוח, היית רוקד כאילו אין מחר, נהנה מהרגע עם כולם, גם מי שאתה לא מכיר. ... אתה חסר לנו מאוד. תמיד תהיה חלק מאיתנו."

כתבה עמית: "הכרתי אותך שנתיים וקצת, צ'יקו, והצלחת להיכנס לי עמוק עמוק ללב. תמיד היית כוכב, אבל עכשיו אתה באמת בשמיים. אין אחר שישמח אותנו כמוך, ירקוד כמוך, יקשיב כמוך. אין כמוך. הגעגוע בלתי נתפס, לא הגיוני, וגם לא הוגן. אבל אתה היית רוצה שנמשיך לחייך. ככה ננציח אותך, עם ראש מורם ועיניים על המטרה. המוות שלך היה למען הגנה ושמירה על הארץ היחידה שלנו, אז נמשיך וננצח. גיבור שלנו. חבר שלנו. צ'יקו שלנו."

סהר מונצח לאור דמותו, אהבותיו ומורשתו – לחייך ולשמוח, לראות את הטוב, ותמיד תמיד להיות בתנועה. סיפור חייו ונפילתו מסופרים על ידי אימו בסרט שהפיקה לזכרו מגמת הקולנוע בבית הספר "הר-טוב". "מבחינתו הכי חשוב זה שהמשפחה שלו תהיה שמחה," אמרה האם פנינה, "אחר כך החברים והמכרים, ואחר כך הוא. ולכן זה לא מפתיע שבשבת הקשה ההיא הוא פשוט קם והלך. הוא לא חיכה שיקראו לו. הוא נמצא אצלי פה בלב, ותמיד יישאר אצלי פה, עד שניפגש שמה..." הסרט זמין ברשת "YouTube".

בחנוכה תשפ"ד, 9 בדצמבר 2023, נערך לזכרו "מרוץ הלפיד" המסורתי, בהובלת כיתת הבר-מצווה בצרעה. ב-29 במארס 2024 התקיימה לזכרו ריצת שטח במסגרת "מרוץ הר-טוב", שהוזנקה ביער צרעה.

שכבה ט' ב"תיכון הר-טוב", השכבה שאחיו הצעיר שקד נמנה עימה, ציירה על אחד הקירות בחצר הבניין פרפר עצום ממדים שבו שזורים תחומי העניין של סהר.

חבריו פתחו עמוד אינסטגרם לזכרו, ובו סרטונים, תמונות, סיפורים ועדכונים על פעולות הנצחה. מדבקות עם תמונתו ועם המשפט שלאורו חי – "העולם לא מושלם; כשתבין את זה תחייך" – מופצות ומודבקות ברחבי הארץ והעולם. דף לזכרו נפתח גם בפלטפורמת "memoriz+".

אימו מלמדת לזכרו תלמידים מתקשים. המשפחה שוקדת על שיפוצו של מגרש הכדורסל שבמרכז הקיבוץ, כדי להפוך אותו למקום שייצור זיכרונות טובים של ילדים כמו סהר – ילדים עם חיוך על הפנים שזורקים לסל, ולרוב קולעים.