בתם של רחל ויחזקאל. נולדה ביום כ"ד בסיוון תשכ"ז (2.7.1967).

סיגלית גדלה בשכונת גבעת אולגה שבחדרה. את לימודיה החלה בבית הספר היסודי "עמישב" ומשם המשיכה ללימודים בכפר הנוער "ימין אורד״.

סיגלית הייתה אישה של רוח ויצירה. היא בלטה בכישרון יוצא דופן למלאכת יד ובאהבה עמוקה לספרות ולקריאה.

יופייה היה יוצא דופן, פנימי כחיצוני. היא ניחנה בחוש אסתטי מפותח, אהבה אופנה ותכשיטים, ותמיד הקפידה לצאת מביתה כשהיא מטופחת ולבושה יפה.

בגיל שמונה-עשרה התגייסה לצה"ל והחלה את פרק הטירונות בבסיס מחנה 80.

זמן קצר לאחר גיוסה, אחרי שנפגעה שוחררה והוכרה כנכת צה"ל.

סיגלית לא ויתרה, והשתלבה בתוכנית שיקום בחיפה מטעם משרד הביטחון. התוכנית הפכה לאבן דרך משמעותית בחייה, והיא הייתה מעורבת בה בלב ובנפש.

אישיותה של סיגלית הייתה חמה וממגנטת. היא יצרה קשרים עמוקים עם סביבתה - בני משפחה, חברות ומלווים, והייתה ידועה ברגישותה הרבה לזולת ובאכפתיות שלה.

היא אהבה את החיים, את המרחבים של הים, הופעות של מוזיקה ישראלית (במיוחד של דויד ברוזה ועופרה חזה), צפייה בטלנובלות ובילוי בהצגות תיאטרון.

מעל לכול, סיגלית הייתה עמוד התווך של משפחתה. היא שימשה כגורם מקשר ומאחד בין כולם, בשלנית נהדרת שפינקה את יקיריה, ודודה מסורה שהקשר עם אחייניה היה בראש מעייניה.

סיגלית רחאנה נפטרה ביום כ"ו בניסן תשע"ט (1.5.2019), בת חמישים ואחת בפטירתה. היא הובאה למנוחות בבית העלמין בחדרה. הותירה אחריה אב, אח ושלוש אחיות.

על המצבה חקקו אוהביה: ״נכנסת אל חיינו, רגישה ופקחית, הדאגה למשפחה הייתה בראש מעייניך. רוח אלוקים תניחנה בגן עדן״.