בן רחל ודוד, נולד בשנת תרצ"א (1931) בקזבלנקה שבמרוקו. בעיר הולדתו למד בבית-הספר היסודי "אליאנס", סיים שבע שנות לימוד והמשיך בבית-הספר המקצועי "אורט" בעירו, שם למד שלוש שנים במגמת מסגרות-חרטות. הוא התחיל לעבוד כמסגר ובו בזמן למד במשך שנתיים עברית ומקצועות יהדות בתלמוד-תורה. באוקטובר 1956 עלה ארצה והשתקע בנהריה. גם בארץ עבד במקצועו כחרט-מסגר. בשנת 1958 נשא סלומון אשה והמשיך להתגורר עם משפחתו בנהריה ושם נולדו ילדיו.

בדצמבר 1960 התגייס לצה"ל, עבר אימוני טירונות בחיל-הרגלים, אך בגלל גילו ומצבו המשפחתי שירת ביחידת מילואים. הוא לחם במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים. אחרי כן הוצב ביחידת חי"ם ושירת כמחסנאי.

בדצמבר 1982 גויס לשירות מילואים. במהלך שירותו יצא לחופשת סוף-שבוע לשלושה ימים. ביום ג' בטבת תשמ"ג (19.12.1982) נסע במכוניתו עם אשתו וילדיו בכביש עכו-נהריה. בדרך התנגש רכבו חזיתית במשאית שבאה מולו. בתאונה ניספה סלומון יחד עם אשתו רבקה ושנים מילדיו, בנו משה ובתו אילנה. בן 51 היה במותו.

לפי בקשת משפחתו הובא סלומון למנוחות ליד בני משפחתו בקבר אזרחי בנהריה. הוא הניח אחריו שני בנים, אם, חמישה אחים ושלוש אחיות. מפקד יחידתו כתב עליו במכתב תנחומים לבניו: "אני יודע שמשפחתכם היתה משפחה מלוכדת ואוהבת, שהייתם ביחד הרבה שנים ופתאום נשארתם לבד, מתמודדים עם המציאות המרה והקשה. עם כל הצער והכאב צריכים אתם להמשיך בדרככם. לעולם לא תשכחו את אסונכם, אך צריכים אתם לבנות לעצמכם חיים. העצב אין לו סוף והוא ילווה אתכם כל חייכם, אבל החיים צריכים להימשך וזה הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות למען בני משפחתכם שאינם עוד".