בן כרמה ועלי. נולד בתחילת שנת 1930 בגליל, בתקופת שלטון המנדט הבריטי. בן לשבט הבדואי ערב אל הייב. אח צעיר למוחמד, ולו אחים ואחיות נוספים שנולדו להוריו בנישואיהם השניים.

סעיד איבד את אימו בגיל צעיר. אביו התחתן בשנית והקים משפחה, וסעיד התבגר במהירות והיה לנער עצמאי. בגיל צעיר החל לעבוד ודאג לעצמו.

בשנת 1947, כשהוא בן שבע-עשרה, התגייס לפלמ"ח, הוכשר כלוחם ושירת בחטיבת יפתח. שירת בגדוד חיל רגלים תחת פיקודו של יגאל אלון.

במלחמת העצמאות לחם בנשר, שהייתה אז שכונה מבודדת בסביבה ערבית עוינת במבואותיה המזרחיים של חיפה.

תוך כדי המלחמה, התפתחה קטטת נעורים בין החיילים הדרוזים לאלו הבדואים, שבמהלכה רדפו אחרי רכבו וירו לעברו. הכדור פגע בסעיד והוא נפצע אנושות. הרופאים הצליחו להציל את חייו, אך מצבו הצריך שיקום ממושך והוא אושפז במשך שנתיים בבית החולים שבתל השומר (כיום: המרכז הרפואי "שיבא"). בהמשך הועבר לבית הבראה על הר הכרמל ולמד להתהלך בעזרת מקל. הוכר כנכה צה"ל.

בשנת 1954 נישא לחסנה, והם הקימו את ביתם בשכונת גבעת המורה שבעפולה.

שש-עשרה שנה מאוחר יותר נשא אישה נוספת – חמדה. סעיד וחמדה בנו את ביתם בכפר טובא זנגריה שבגליל המזרחי. "סעיד היה אדם מקסים," סיפרה חמדה, "הוא אהב לצחוק, תמיד חייך, היה טוב לב ונדיב."

לקראת סוף חייו התקשה בתנועה, והחל להתנייד באמצעות כיסא גלגלים. חרף מגבלותיו, ידע ליהנות מהחיים ושמח בחלקו.

סעיד להב נפטר ביום 27 במארס 2006. בן שבעים ושש בפטירתו. הובא למנוחות בבית העלמין של השבט בכפרו, טובא זנגריה. הניח אחריו אישה.

שמו של סעיד חקוק באנדרטה להנצחת הלוחם הבדואי שבצומת המוביל.