בנם של אלה ואיסאק. נולד ביום כ"ב בכסלו תשמ"ז (24.12.1986) באוקראינה. אח לגלינה, אנסטסיה, איליה ואלכסיי. 

נשוי למרינה, אב לרוי וטל.

כאשר סרגיי היה בן שבע אביו נפטר. בשנת 2001 הוא עלה לארץ ביחד עם אימו ועם אחיו והם התגוררו ברמת גן. 

הוא למד בתיכון החקלאי "אורט פרדס חנה" וסיים את לימודיו בשנת 2004.

אחרי לימודיו התגייס לצבא ושירת כלוחם בחטיבת "גבעתי".

במהלך שירותו, השתתף בקורס "נתיב" (שנועד לחיזוק הזהות היהודית לקראת הליך הגיור במסגרת הצבא) ובו הוא פגש את מרינה שגם היא הייתה חיילת. השניים הפכו לזוג. 

לאחר שחרורם מהצבא הם נישאו ונולדו להם שני ילדים: הבן רוי והבת טל. כמי שגדל מגיל צעיר בלי אבא, היה חשוב לו להעניק לילדיו את מה שנמנע ממנו כילד – במשחקים, בצחוקים, בסבלנות אינסופית לצד מרץ והשתובבויות. האבהות שימחה אותו ואשתו הגדירה אותו כ"סופר-אבא".
מלבד היותו איש משפחה מסור, הוא אהב לעסוק בספורט כגון קרוספיט, הרמת משקולות וריצה. כגולש סקי מושבע, השתדל לגלוש עם משפחתו מדי שנה.
באופיו היה אדם דומיננטי, אכפתי ומסור, ששימש אוזן קשבת לכל סובביו, ולצד זאת היה לו חוש הומור משובח. חבר ילדותו סיפר שהיה "בחור מדהים, לב זהב. אחד האנשים הטובים ביותר שהכרתי. תמיד היה מצחיק, תמיד היה זורם עם שטויות, כל רגע בחברתו היה כיף".
סרגיי עבד שנים רבות בתחום האבטחה. בשנים 2020-2013 עבד במשרד התרבות והספורט באגף הביטחון, החירום והסייבר, אבטח את השר אקוניס והתקדם לתפקיד מנהל משמרת במחוז תל אביב. עובדי המשרד סיפרו כי היה נעים הליכות, חכם מאוד, אהוד ואהוב על צוות המשרד וסביבתו ושידר רוגע. הם הוסיפו שהוא שיתף אותם בסיפורים על משפחתו ועל ילדיו שכה אהב. קולגה תיאר אותו כ"בחור נדיר, חרוץ ובעל יכולות ידע ונתינה ללא הרף".

ב-2020 סרגיי שינה מסלול תעסוקתי והחל בקריירה של סוכן פיננסי ופנסיוני עצמאי. הוא השקיע מאמצים בלימוד התחום, עבר את המבחנים של רשות שוק ההון, וקיבל רישיון מקצועי של סוכן ביטוח שבועיים לפני נפילתו. 
ב-2023 התקבל לעבודה בסוכנות ביטוח. במקום עבודתו החדש, "רימונים השקעות והחזקות בע''מ", כבר ציפו לבואו אחרי חגי תשרי תשפ"ד, הוא צולם לאתר הסוכנות ומכונית חדשה מטעמם כבר חנתה בחניית ביתו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשעה 10:30 של אותו בוקר, עוד לפני שקיבל צו 8 רשמי, סרגיי התגייס למילואים ויצא לדרכו מתוך נחישות להגן על המדינה. סיפרה מכרה שלו: "לחמת בכל מבצע שהיה פה מאז שגויסת לגבעתי. גם כשנולדו רוי וטל תמיד התייצבת. גם במלחמה הזו, ב-7.10, ארזת את התיק ביחד עם מרינה, ויצאת לדרך. תמיד אמרת שאתה מאמין בחשיבות של כל מבצע ואין סיכוי שלא תלך. גם הפעם. איזה גיבור אתה". 
במהלך המלחמה הוא שימש כלוחם בגדוד 8208 של חטיבה 261 וחברו ללחימה העיד שברגעים הקשים הוא העלה לכולם חיוך על הפנים והצחיק אותם. 

ביום 22.1.2024 סרגיי יצא עם הגדוד שלו לפעילות שטח במחנה הפליטים אל-מע'אזי שבדרום רצועת עזה. במהלך הפעילות נהרגו עשרים ואחד חיילים, בהם סרגיי. 

רב-סמל מתקדם סרגיי גונטמכר נפל בקרב ביום י"ב בשבט תשפ"ד (22.1.2024). בן שלושים ושבע בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו אישה, בן ובת, אם, שתי אחיות ושני אחים.

כתבה אחותו: "עולמנו התנפץ באותו יום שנפלת ואנשים במדים דפקו לנו בדלת... להגיד שלא נשכח אותך זה כמו להגיד שאנחנו אוהבים אותך, הרי זה ברור. אתה בלב שלנו".
במסגרת פרויקט הזיכרון של עיריית רמת גן, "בליבנו לעד" - הופק סרט זיכרון לסרגיי: https://www.youtube.com/watch?v=tthlEYHfd8k.

סרגיי מונצח באתר "ממוריז +".