בנם של ורד ויניב ראובן. נולד ביום י"ב בתשרי תשס"ד (8.10.2003) ביבנה. אח תאום ללינוי ושניהם אחים גדולים לליאור.

עדי (עדידוש) גדל והתחנך ביבנה, למד בבית ספר יסודי מקומי ובקריית החינוך העל-יסודית השש-שנתית ע"ש גינסבורג. ילד אהוב ומוקף חברים, עם עיניים טובות ונוצצות, חיוך כובש וצחוק מתגלגל.

כנער, אהב לשחק כדורסל ולבלות עם חבריו, והצטרף כחניך לתנועת "אחריי!" לפיתוח מנהיגות ומסוגלות בקרב בני נוער. במסגרת התנועה, השתתף בטיולים ברחבי הארץ, עבר מסעות אלונקה מאתגרים, התנדב ביוזמות חברתיות והכיר חברים חדשים. הוא אהב מאוד את התנועה ואחרי כל מפגש שהסתיים, חיכה בקוצר רוח למפגש הבא.

ב-28.3.2022 התגייס לצה"ל ושירת כלוחם בגדוד "צבר" של חטיבת "גבעתי". בתחילה רצה לשרת כלוחם במג"ב (משמר הגבול), אך היה נחוש להפיק את המקסימום מהשיבוץ שקיבל וחבש את הכומתה הסגולה בגאווה גדולה. הוא היה לוחם מקצועי ומיומן, מעולם לא התלונן וביצע כל משימה על הצד הטוב ביותר, עם חיוך ובראש מורם.

בהמשך, יצא לקורס מ"כים (מפקדי כיתה), שם בלט בביצועיו, בערכיו ובאישיותו. עם סיום הקורס, מפקדיו רצו שישמש כמפקד טירונים, אבל עדי העדיף להגיע לגדוד, להיות בשטח ולקחת חלק פעיל בהגנה על המדינה שכל כך אהב.

הוא הוצב כמפקד כיתה בפלוגת החוד של הגדוד ונדרש, כבר בתפקידו הפיקודי הראשון, לפקד על לוחמים ותיקים ממנו. עדי התמודד עם האתגר בהצלחה, היה אהוב מאוד על חייליו והצליח לגבש אותם ולרתום אותם אליו. הוא הציב להם דרישות גבוהות ודחף אותם קדימה, ידע לתמוך, לעודד ולומר את המילים הנכונות, ודאג להם בכל שעות היממה, גם כשהיו מחוץ לבסיס.

שמו הלך לפניו לא רק כמפקד מצוין אלא גם כספר מוכשר – הוא הביא איתו לבסיס מכונת תספורת מקצועית, למד איך להשתמש בה מצפייה בסרטוני יוטיוב וטיקטוק וסיפר את כל החיילים בבסיס.

את בת זוגו, יהלי, הכיר בקורס המ"כים והתאהב בה מיד. כיוון שהיה מודע לאינטנסיביות ולדרישות של התפקיד שמילא, שאל אותה כשהתחילו לצאת: "למה את יוצאת עם לוחם? למה שתעשי את זה לעצמך?" יהלי ענתה שהיא מעדיפה להיות עם בן אדם כמוהו, שמוכן לתת את החיים שלו בשביל אנשים שהוא לא מכיר, כי אז היא יודעת שבשבילה, שנמצאת אצלו במקום הראשון, הוא יעשה הכול.

כדוגמה למסירותו לאחרים, היא מספרת על הדייט הראשון שלהם, בו ישבו על שפת הים בשעת ערב ולפתע שמעו צעקות של ילדים מרחוק. עדי עזב הכול ורץ אליהם, גילה שאחד הילדים החליק על סלע במים ונפצע, טיפל בו ועזר לו להתפנות מהחוף. כשחזר ביקש מיהלי אלף סליחות על שעזב אותה, אך היא הוקסמה מהתנהגותו. בהזדמנות אחרת, השניים נכנסו לחנות בגדים בשעה מאוחרת וכיוון שעיכבו מעט את המוכר בסגירה, עדי לא היה מוכן לעזוב עד שעזר לו לקפל את כל הבגדים בחנות.

היה לו לב ענק, רגישות אדירה לאחרים ורצון בלתי נדלה לעזור ולתת מעצמו. חבר אמת, מלא בחום, שאהב לנשק, לחבק ולהפגין אהבה, תמיד ניסה לחשוב מה הוא יכול לעשות כדי לשמח את סובביו ולעזור להם, ואם מישהו לצידו היה עצוב או מדוכדך, הציע מיד אוזן קשבת, תמיכה ועידוד.

עדי היה מסוג האנשים שאי אפשר להתעלם מהם. אדם טוטאלי, מלא בנוכחות, שהפך למרכז העניינים מיד, בכל מקום אליו הגיע, וכבש את כל מי שסביבו עם שמחת החיים, רוח השטות וההומור שלו. הוא לא הפסיק לחייך, לצחוק, לשיר ולרקוד, אהב לשמוע מוזיקה ולשיר שירים בכל מיני שפות, גם כשלא הבין אף מילה. במיוחד אהב את הזמר יונתן קלימי, ותמיד שר וציטט את שיריו.

עם זאת, היה צנוע מאוד, לא אהב לדבר על עצמו והובך בכל פעם שדיברו בשבחו. המשפחה הייתה חשובה לו מאוד, הוא היה בן ואח למופת, כיבד את הוריו ותמיד התייעץ איתם ורצה לשמוע את דעתם. כשהגיע הביתה מהצבא, ניסה תמיד להספיק כמה שיותר, קפץ מחבר לחבר, פגש את החברה ויצא לבלות, אך תמיד השאיר זמן למשפחה ולא ויתר על תפילה בבית הכנסת עם אביו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

כשעדי, שהיה בחופש בבית, הבין מה קורה, הוא לא חשב פעמיים. מיד יצר קשר עם מפקדיו, הכין תיק ויצא מהבית כדי לחבור לגדוד. ביומיים הראשונים נלחם בקיבוץ כפר עזה, סייע לחלץ עשרות אזרחים ולטהר את המקום ממחבלים. ביום השני ללחימה, ציין את יום הולדתו העשרים.

עם סיום הלחימה ביישובים, החל הגדוד באימונים והכנות לקראת שלב הלחימה הקרקעית ברצועת עזה. לקראת סוף אוקטובר 2023, החלו הכוחות הראשונים להיכנס לרצועה, ועדי בתוכם. הוא היה מלא במוטיבציה ונחישות ונלחם באומץ ובגבורה.

בבוקר יום שלישי, 31.10.2023, בעיצומה של פעילות מבצעית בצפון הרצועה, נורה טיל נ"ט (נגד טנקים) לעבר הרכב המשוריין בו שהה, ועדי נהרג.

סמל עדי (עדידוש) דנן נפל בקרב ביום ט"ז בחשוון תשפ"ד (31.10.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין ביבנה. הותיר אחריו הורים ושתי אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

עדי השאיר אחריו מכתב ובו הקדיש מילות פרידה לכל אחד מבני משפחתו ולבת זוגו: "משפחה שלי, אני יכול להגיד לכם שזכיתי במשפחה הכי טובה שיכולתי לבקש... אבא: זכיתי בחבר הכי טוב, איש הסוד שלי, הבן אדם שאני מחשיב, האיש ששומר עליי... אימא: המלכה שלי, האישה שאני הכי אוהב בעולם... הפכת אותי למה שהייתי, היצירה הכי טובה שאפשר לעשות... אני רוצה שתדעי שאת הבן אדם שאני הכי מתרגש ממנו...

"אחותי התאומה, בשר מבשרי, הבן אדם שהכי מבין אותי בעולם... אני אוהב אותך לינויה שלי ואוהב לעד. ליאורי הקטנה, הפכת אותי לאח הכי מאושר בעולם... יהלי שלי, הבן אדם שגרם לי באמת לדעת מה זה לאהוב ואיך להרגיש מאוהב... גרמת לי להרגיש בטוח איתך, תודה שהיית חלק ממני... תודה לכל החברים שלי ולכל האנשים שליוו אותי כל החיים, הפכתם אותי למה שאני".

אימו, ורד, כתבה: "עדידוש אהבה שלי, מאיפה מתחילים להסביר את החלל העצום שהותרת בליבי?... היית ילד טהור עם נשמה עצומה, הפצת אור פנימי וחיצוני לסובבים אותך, היית ילד מצחיק וחכם... הייתה לך הערכה לכל דבר, תמיד היית מבקש רשות למרות שכבר היית גדול, עצמאי ואחראי... כתבת לי במכתב האחרון 'תודה על הערכים שלימדתם אותי', אבל אני רוצה לומר לך תודה על זה שהקשבת, שכיבדת. אתה באמת מלאך".

"אתה יותר מדי טוב מכדי להיות אמיתי, אמרתי לך את זה תמיד", כתבה יהלי, בת זוגו. "פחדתי להיקשר אליך כי משהו הרגיש לי זמני, הרגיש שאני לא אמורה לחלוק איתך חיים כי זה כל כך הרבה רמות מעל מה שמגיע לבן אדם להרגיש...

"אתה לא תכין לי יותר קפה קר כזה גרוע ותיעלב שאני לא שותה... לא תדגים עלי סחיבת פצוע לפחות שלוש פעמים ביום, ולא נריב שוב על כמה ילדים יהיו לנו ואז נסכם את זה בבן אחד וכל השאר בנות... אני לנצח אהיה יהלי שלך, יהלי שאתה יצרת – אחרת מכל מה שאי פעם ראיתי והכרתי בעצמי, הגרסה הכי טובה של עצמי, ולך יש את כל הזכויות על זה".

סיפור חייו ונפילתו של עדי מונצח באתר קריית החינוך ע"ש גינסבורג, בה למד.

ביבנה הוקמה גינה ציבורית לזכרו ונערך טקס הכנסת ספר תורה לעילוי נשמתו.

מועדון הכדורסל "אליצור יבנה" קרא לקבוצת הנוער על שמו.

תנועת "אחריי!" ערכה מסע לזכרו של עדי.

בתנועת הנוער "בני עקיבא" נערכה פעולה לזכרו, אשר התמקדה בערכים שהובילו אותו – נתינה, ענווה ושיתוף פעולה.

הזמר האהוב על עדי, יונתן קלימי, הקדיש לו את שירו "אל תדאגי אמא". את השיר מלווים תמונות וסרטונים של עדי, וניתן לצפות בו ביוטיוב.

עמוד לזכרו נפתח באינסטגרם תחת השם remember.adidanan, ועמודי הנצחה נוספים נפתחו באתרים storyofmylife, remember.bio ו-memoriz.plus.