בתם של אורית וברק. נולדה ביום כ"ז בשבט תשס"ד (19.2.2004), אחות תאומה לליעד ואחות גדולה לכפיר.

עדי גדלה והתחנכה ביקנעם עילית, למדה בבית ספר יסודי מקומי ובתיכון "אורט יקנעם". הייתה ילדה יפהפייה, ברוכת כישרונות וחכמה, שהפיצה אור ושמחה בכל מקום בו דרכה.

בכיתה ה' הצטרפה ללהקת "צעירי יקנעם" והתגלתה כזמרת, שחקנית ורקדנית מוכשרת. היא הייתה חברה בלהקה עד סוף כיתה י"ב, השתתפה בהופעות ובמחזות זמר בהם כבשה את הבמה בכישרונה ובנוכחותה המרשימה. בתיכון למדה במגמת אדריכלות וחלמה לשלב בין האדריכלות והבמה.

עדי הייתה קרן אור, נפש טהורה, חברת אמת שידעה לתמוך, להקשיב ותמיד לתת עצה טובה, ראתה את הטוב שבכל אדם, דאגה ועזרה לכולם ושמה את טובת האחר לפני טובתה שלה. צעירה מלאת שמחת חיים, הומור ושטותניקיות, ובעלת צחוק מתגלגל וכובש. אהבה לבשל, לאפות, לראות הצגות ומחזות זמר, לשיר שירים במכונית ולשבת עם חברים בעגלות קפה. את ההומור, הציניות והיצירתיות שלה הפגינה בעמוד הטיקטוק שלה, שצבר עשרות אלפי עוקבים.

ב-8 באוגוסט 2022 התגייסה לצה"ל ושירתה כתצפיתנית בחיל הגנת הגבולות. תחילה הוצבה בחמ"ל מחנה "יפתח" הסמוך לקיבוץ זיקים. חברותיה לשרות מספרות שהיא הייתה האור של החמ"ל – תמיד הצחיקה את כולן, המציאה חמשירים וידעה להיות שם בשבילן כשנזקקו לה.

לאחר שבעה חודשים יצאה לקורס מ"כיות. בסיומו הוצבה בחמ"ל בסיס נחל עוז שבו הספיקה לשרת כחודש בלבד, אך השתלבה במהירות, הייתה אהובה מאוד על הבנות והפכה לחלק בלתי נפרד מהצוות.

את ערב שמחת תורה תשפ"ד, יום שישי 6 באוקטובר 2023, בילתה עדי עם חברותיה למוצב בארוחת ה-"Tea Time" המסורתית של תצפיתניות נחל עוז. יום למחרת החג, הייתה אמורה לעבור את מבחן החפיפה, לסיים את תקופת ההכשרה במוצב ולהפוך למפקדת בחמ"ל באופן רשמי.

בבוקר החג, ב-7 באוקטובר 2023, במהלך מתקפת הפתע של חמאס על ישראל, עדי, שישנה בחדרה שבמגורי הבנות, התעוררה לקול מטחי הרקטות ורצה עם חברותיה אל המיגונית. היא הספיקה להתכתב עם אביה ולכתוב לו שהיא במקום מוגן, אך כעבור מספר דקות, כשעלה חשד למתקפת מחבלים על הבסיס, הצטרפה אל החמ"ל כדי לסייע בניהול האירוע ולעזור לתצפיתניות שהיו במשמרת. זמן לא רב לאחר מכן, התקיפו מחבלים את החמ"ל באמצעות ירי והשלכת חומרי בעירה. עדי, שמילאה את תפקידה בגבורה עד הרגע האחרון, נפלה בקרב.

סמל עדי לנדמן נפלה בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). לאחר נפילתה הועלתה לדרגת סמל ראשון. בת תשע-עשרה בנופלה. הובאה למנוחות בחלקה הצבאית של בית העלמין ביקנעם. הותירה אחריה הורים ושני אחים.

שי, חברתה הטובה, כתבה: ״עדי הייתה האור הכי גדול בחיים שלי. הרבה יותר מחברה הרבה יותר מאחות. היינו נפשות תאומות. אין כאב ופספוס יותר גדול לעולם הזה שאת לא בו.

עדי היא הגיבורה שלי, כל הסיפורים עליה, כל מה שהיא עשתה עבור החיילות שלה בכללי ובמיוחד ב-7.10 לא מפתיע אותי בכלל. זאת עדי, היא תיתן הכול מעצמה בשביל האחר, תמיד תדאג לכולם לפניה. היא יודעת מתי להצחיק, מתי לייעץ ומתי פשוט להקשיב. המפקדת, החברה והבן אדם שכל אחד צריך בחיים שלו.

תמיד אני אזכור אותה מלווה באור כל פעם שהיא נכנסת. הילדה החייכנית התומכת, הכי מצחיקה שפגשתי, עם הצחוק המתגלגל הזה שלא יוצא לי מהראש והחברה הכי טובה שיכולתי לבקש. אני מתגעגעת אליה בכל רגע, עכשיו ולנצח".

כתבה נעמה, חברתה התצפיתנית: "עדי הייתה העוגן שלי בחמ״ל, תמיד הייתה משמחת ומעלה לי חיוך על הפנים. היא הגיעה שנה אחריי ובדרך כלל לוקח זמן להכיר ולהתחבר אבל אליה מהר מאוד הרגשתי חיבור עמוק וחברות אמיתית.

ברגעים הכי קשים שהיו לי בחמ״ל היא הייתה מחזיקה לי את היד ולא עוזבת אותי לרגע גם אם זה בא על חשבון הזמן הפנוי שלה. עדי הייתה חברה אמיתית שאין עוד הרבה כאלו. היא כל הזמן דאגה שלכולם סביבה יהיה טוב. מהר מאוד היא הפכה להיות אשת סוד שלי, זאת שיודעת לייעץ הכי טוב ולהקשיב.

לצד הנאמנות המדהימה שלה והאכפתיות לכולם, עדי הייתה מוכשרת בטירוף ושחקנית מדהימה, הערצתי אותה על הכישרון המדהים שלה שהיא עשתה איתו רק טוב לכולן. החיוך והצחוק שלה חרוטים לי בראש ואני לעולם לא אשכח אותם".

היא חסרה לי ואני מתגעגעת אליה בכל שניה ביום, היא לגמרי המתנה שקיבלתי מהצבא"

"עדידי שלי, מלאכית שלי", כתבה חברתה אלמוג, "כל מי שהכיר אותך יודע איזה בן אדם מדהים את, כמה אור וטוב הפצת בכל מקום שהיית בו, כמה היית עוגן לאנשים סביבך. עדידי שלי, ידעתי כמה רצית להיות מפקדת, לנהל אירועים, להיות אחראית על קבוצת בנות גדולה ופשוט להיות את.

לפני סיום קורס מ"כיות הייתה לנו שיחה ובה אמרתי לך שאני הכי גאה בך בעולם ושאני מקנאה בחיילות שלך כי הן זכו בך. אמרתי לך שמפקדות כמוך אני רוצה שיהיו אחראיות על אח שלי הקטן, ואת הסמקת והיית מובכת ואחרי דקות ארוכות של שיחה עמוקה היית מספרת איזה בדיחה עם ההומור שלך כדי לשבור את המוד הרציני, והצטרפתי אלייך כי ככה אנחנו, לא רגילות לדבר שיחות עמוקות ובורחות ישר לצחוקים.

אז אני יכולה להגיד בגאווה שנלחמת בגבורה, בשביל החיילות שלך ובשבילך, היית איתן שם עד הנשימה האחרונה שלכן ועשיתן מה שיכולתן לעשות... אני מתגעגעת בכל שנייה שעוברת ואוהבת אותך, לעד תהיי חרוטה בליבי".

מאיה, ששירתה עם עדי בחמ"ל נחל עוז, כתבה: “עדי הייתה הרבה מעבר למפקדת טובה וחברה שהכרתי עוד בקורס. פשוט בן אדם מדהים, מקצועי ומבצעי, שגם בשגרה הייתה שם בשבילי ובמיוחד בחירום, עזבה הכול, סיכנה את עצמה ורצה לחמ"ל לעזור".

משפחתה של עדי הדפיסה מדבקות עם תמונתה ועם משפט שמיטיב לתאר אותה: "תהיה קרן האור במקומות חשוכים".

להקת "צעירי יקנעם" הפיקה סרטון לזכרה הכולל קטעים ממחזות הזמר בהם השתתפה. הסרטון זמין לצפייה ביוטיוב, וקטעים נוספים ניתן למצוא בערוץ היוטיוב של הלהקה.

עמוד לזכר עדי נפתח באתר memoriz.plus.