בנם של טל ויובל. נולד ביום ט"ז באב תשס"ג (14.8.2003) בכרמי יוסף.

עדי גדל בכרמי יוסף, יישוב הממוקם בשפלה ממזרח לרחובות ולרמלה במועצה האזורית גזר.

עדי בלט בפשטות שלו, בצניעותו, באהבת האדם באשר הוא אדם. הוא אהב את המרחבים ואת הטבע, והרבה ללכת יחף בשטחים הסמוכים מלווה בכלבו האהוב.

הרבה בקריאת ספרים וניחן בחוש הומור טבעי. נגע בתחומים רבים ובאינספור אנשים, ילדים ומבוגרים. בילדותו העידו משחקי הדמיון שלו על עולם רחב ועשיר.

מגיל צעיר עדי ניגן בפסנתר, כשפגש את הקלידים הראשונים של הפסנתר נשאב אליהם בעוצמות גבוהות ובתשוקה. הוא התקבל ללמודים בתיכון לאומנויות "תלמה ילין" בגבעתיים, והיה לפסנתרן מגמת הג'ז. גם לאחר שזכה להערכה רבה על הצטיינותו בתחום הנגינה המשיך להתנהל בענווה. המשיך לנגן, ליצור, לכתוב, להלחין ולעבד לעצמו, עם חבריו ועבור כל מי שביקש את עזרתו.

הוא המשיך להתפתח ולפתח את כשרונו המוזיקלי המיוחד ובד בבד, התאמן באומנות הלחימה טאקוונדו ואף זכה בתואר סגן אלוף ישראל. טייל ברחבי הארץ במסגרת חוג סיירות אשר נמשך עד סיום כיתה י"ב ובמסגרת זו גם הדריך קבוצת ילדים, שעליהם, כך סיפרו, השפיע רבות וגם ללב הוריהם חדר.

עדי בחר להצטרף לשנת שירות של תנועת "השומר החדש" והתיישב עם חבריו במושב כמהין בנגב. המשיך לתרום בעבודה חקלאית ובשמירה מפני גניבות חקלאיות. בלט בחריצותו, בנחישותו, ביצירתיות ובחוכמה ומעל הכול ביכולת לקשור נפשו בנפש האחרים.

אחרי שנת השירות, בתחילת 2023 עדי התגייס לגרעין של הסיירות לחטיבת הנח"ל ולגדוד 50 והחל בהכשרה כלוחם.

במהלך ההכשרה המשיך בכתיבת שירים רבים, למרות חוסר הזמן התעקש למצוא עיתים ומקום למוזיקה והיצירה שהיו כה משמעותיים בחייו, ובהם מצא גם הרבה מהשקט לו היה זקוק. שיריו האישיים עסקו בחוויות שעבר והביעו את רגשותיו וציפיותיו.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מבלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

אחרי אימונים במשך כמה חודשים ותפיסת קו נכנסה המחלקה של עדי והוא בתוכה לרצועת עזה. בתקופה זו בלט ביכולת מנהיגות ובלחימה ללא חת. הציל חיי חברים, ונהג בתושייה רבה במצבים מסוכנים. במהלך השירות התקדם לדרגת סמל.

חבר שלחם לצידו סיפר על עדי: "לוחם ומפקד חוליה בפלוגה הרובאית בגדוד 50 של הנח"ל... עדי עבר לכיתה שלי באימון המתקדם, כבר בשיחה האישית הראשונה שלנו היה בינינו קליק וידעתי שאני יכול לסמוך עליו. הקשר והאמון בינינו הלכו והתחזקו, רציתי שיצא לפקד וכשהחליט לא ללכת ייעדתי אותו להיות המחליף שלי בעת הצורך. עדי נלחם כמו כל דבר שעשה, עם כל הלב, הראשון להגיע ולטפל בפצועים, גם תחת אש. נתן לי שקט לדעת שהוא דילוג אחד מאחורי ונתן לי שקט לדבר איתו בזמנים המתים."

בעקבות המאורעות הקשים שעבר במהלך הלחימה והשפיעו עליו שוחרר משירות.

עדי מילוא נפטר ביום י"ד בכסלו תשפ"ה (15.12.2024). בן עשרים ואחת בפטירתו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין בכרמי יוסף. הותיר אחריו הורים ואחים.

על מצבתו נכתבה שורה מאחד משיריו: "אני יוצא לנדוד ולחפש עוד מנגינות ועוד שירים."

עדי הונצח במתחם "מלאכי השביל" הנושק לשביל ישראל באזור קיבוץ הרדוף בגליל, באמצעות פסנתר שהמבקרים יכולים לנגן בו, זיכרון לנגינתו ולשיריו. מטרת האתר – לשמש מקום לינה למטיילי שביל ישראל וגם מרחב טיפולי שבו לוחמים יכולים לעבד את הכאב, לצד הנצחת החברים שנפלו.

על עדי, חייו, שירים שכתב וצילומים ממופע לזכרו ניתן לשמוע ולקרוא באתר: https://adimillomusic.com/