בנם של אוסנת (אוסי) וגיא. נולד ביום כ"ד באלול תשס"ב (1.9.2002) בכפר סבא. ילד שני במשפחה, אח לאורין, שירן ועידן.

עדן גדל והתחנך ביישוב הקהילתי אלפי מנשה, למד בתיכון "מוסינזון" בהוד השרון, שם היה תלמיד מצטיין. סיפר חברו לכיתה, ניב: "לקראת סיום תקופת התיכון ישבנו בכיתה והמחנך שלנו שאל כל אחד מה התוכניות שלו להמשך... אחד רצה להיות שחקן כדורגל, אחת רצתה להיות רקדנית ורק אחד הרים את היד ואמר - אני רוצה שתהיה לי קריירה צבאית. לרוב, כשתיכוניסטים אומרים מילים כאלה, הן ריקות מתוכן כי אנשים לא מכירים עדיין את המערכת הצבאית, אבל כשעדן אמר את זה, עם הביטחון האופייני לו, אי אפשר היה שלא להאמין לו".

לכולנו היה ברור שעדן יגיע הכי רחוק שיש. הוא היה תלמיד מחונן, הרחיב פיזיולוגיה ופיזיקה, חמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית. הוסיף ניב: "לא הבנתי איך יכול להיות שהוא לא מגיע לשיעורים ולא מפסיק לקבל מאיות. המחנך שלי היה אומר שאנחנו מבזבזים לעדן את הזמן, הוא עושה לנו טובה כשהוא מגיע בשביל להראות לנו כבוד. עדן היה מלא בשמחת חיים, מצחיק ומצטיין בכל דבר שרצה. מסוג האנשים שהיית מגיע אליהם עם תהיות ויוצא עם תשובות. כל שיחה איתו הייתה נגמרת עם טאץ׳ פילוסופי שהיה גורם לך לחשוב על השיחה לעוד כמה דקות".

גם בספורט עדן הצטיין, ובפרט באומנויות לחימה, והייתה לו חגורה שחורה בלחימה משולבת (שיטת לחימה המשלבת קרטה, מגע מלא, אגרוף תאילנדי וטכניקות בהגנה עצמית). הוא אהד את קבוצת הכדורסל "מכבי תל אביב", וביחד עם אביו נהג לפקוד בקביעות את היכל הספורט ביד אליהו.

הוא גדל באווירה משפחתית נעימה. "זכינו להמון כיף ביחד", סיפר אביו, "טיילנו כמעט בכל נקודה בעולם וזכינו בחוויות מטורפות... היינו יושבים שעות במטבח ומשוחחים על כל הנושאים שבעולם, אבל הרגע שאני אנצור בליבי לכל החיים הוא הרגע שבו אמרת לי שאני החבר הכי טוב שלך בעולם והמתנה הכי גדולה שהחיים נתנו לך".

אחיו סיפר על "השטויות שהיינו עושים כל הזמן וצוחקים על כל דבר ביחד... סופי השבוע שבהם היית חוזר מהצבא גמור ועייף, אבל עדיין היינו קמים ביחד להתאמן בשמונה בבוקר", ועל כך שעדן נהג להכין לשניהם פרנץ' טוסט עם שוקולד וסירופ מייפל ובצוהריים שניצלים מטוגנים.

ביום 29.11.2020 התגייס לצה"ל. בשל קצרת (אסטמה) הפרופיל שלו היה 64, אבל הוא לא ויתר, נלחם כדי להעלות את הפרופיל ומאבקו צלח. הוא שירת בחיל השריון, שם עבר את כל ההכשרות עד להסמכתו כקצין שריון, מפקד מחלקה, ובכך המשיך את דרכו של אביו, שגם הוא היה קצין בשריון.

סיפר אביו: "עדן היה משימתי מאוד, במיוחד בכל מה שנוגע לספורט, אבל גם בכל מה שקשור ללימודים ולשירות הצבאי שלו. בשיחה שניהלנו כמה ימים לפני שהוא נפל, המשפט האחרון שלו היה - 'אני נשאר בצבא'. הוא תכנן לצאת לקורס מפקדי פלוגות ולהתקדם בשירות הצבאי".

כמפקד, היה צנוע וערכי, עד כדי כך שכאשר אביו לבקרו עדן דרש שימתין בצד כי לא רצה שהחיילים יראו שיש לו רכב יוקרתי. בהזדמנות נוספת שבה אביו ואימו הגיעו עם פינוקי מזון לפלוגה, הוא לא הרשה להם להיכנס ונימק זאת בכך שאם חייליו לא פוגשים את הוריהם, גם הוא לא יפגוש אותם.

אחותו סיפרה שכאשר היו שואלים אותו מה הוא צריך, ענה ש"כלום, רק נוטלה לחיילים, רק שיחייכו", ושנהג להתקשר להוריהם כל יום כדי להרגיע אותם ולומר להם שהילד שלהם בסדר.

דן, הטען של עדן סיפר: "הקשר שלי ושל עדן היה נורא הדוק, כמעט שנה שבה חווינו הכול ביחד, מהריבים הכי גדולים עד לשיחות מצחיקות שכואבת הבטן... עדן דאג בתור מפקד לא להשקיע את תשומת ליבו רק בתחום המקצועי אלא לפני זה בחר לדאוג לכל חייל ברמה האישית עד הפרטים הקטנים".

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו יום עדן היה עם חייליו באימון ברמת הגולן. אחרי שמחבלי חמאס פלשו ליישובי העוטף, הם הוקפצו במסוקים ישירות ללב הקרבות בדרום. סיפר אביו: "בשעות הראשונות למלחמה הם הוצבו באזור המסיבה ברעים ונאבקו בעשרות המחבלים שהיו שם. אחרי כמה שעות של לחימה הגיעו לשם גם טנקים והצטרפו אליהם ללחימה. עדן הבין מהר מאוד את גודל האירוע ואת האחריות שמוטלת עליו".

עדן היה מפקד הטנק אשר הוביל את גדוד 52 ואת חטיבה 401 (עוצבת עקבות הברזל) בתמרון הקרקעי ברצועת עזה שהחל כמה ימים אחר כך. במשך עשרים ושלושה ימים הוא פעל באומץ ובגבורה וחתר למגע, בהתקפה ובהגנה.

כמה ימים לפני נפילתו, בשיחה טלפונית, הוא הכתיב לאביו פתקי פרידה לחבריו ואמר לו: "אני רוצה שתדע שאני גאה במה שאני עושה, וגם אם יקרה לי משהו, אז יקרה והכול בסדר. אני במשימה של החיים שלי, שומר על ארץ ישראל. כשהכול יסתיים וחברים שלי יספרו לך מה עשיתי כאן, אתה תהיה גאה בי מאוד... היו לי חיים טובים, חיים מלאים ומעולים. תדעו שאהבתי אתכם".

ב-18 בנובמבר 2023 הוא הוביל את הגדוד בפריצה לג'בליה, שם נפגע מטיל נ"ט ונפל.

סגן עדן פרוביזור נפל בקרב ביום ה' בכסלו תשפ"ד(18.11.2023) . בן עשרים ואחת בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין באלפי מנשה. הותיר אחריו הורים, שתי אחיות ואח. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סרן.

בעת מסע ההלוויה, לאורך הרחובות הסמוכים לבית העלמין, עמדו מאות תלמידים ותושבים עם דגלי ישראל.

ספדה לו אימו: "עדני קראתי לך, הגבר שלנו, מלך שהפך למלאך בגן עדן... גבר שכל כולו אור, חיוך וחוכמה. ילד מוצלח, חכם ומצטיין בכל דבר, אין משהו שנגעת בו ולא צלח, השמיים היו הגבול עבורך. הסבת לכולנו כל כך הרבה גאווה.

החיוך שלך שבה לב כל אחד, הלב הענק שלך עם הנתינה האין סופית. תמיד כיוונת גבוה, שאפת להיות הרמטכ״ל. אהבת את הצבא ובשבוע האחרון הדגשת ואמרת לנו שאתה ממשיך את הקריירה שלך בצבא. רצית להיות תמיד ראשון בהכול. לצערי, גם כנופל ביישוב אלפי מנשה היית הראשון ליפול, ומקווה שגם האחרון.

אין אחד שהכיר אותך ולא אהב אותך והעריץ אותך. בשקט שלך ובמבט שלך ידעת תמיד לחזק, לתמוך ולהגיד את המילה הנכונה... אין לתאר כמה אהבה, גאווה וזכות הייתה לי להיות אימא שלך. לצערי הרב לא הצלחתי לשמור עליך, זה כבר לא היה בידיים שלי... אין לי נחמה מלבד העובדה שזה מה שרצית להיות - מפקד ולוחם ולהגן על המולדת, וזה היה המעשה האחרון שלך. השארת אותנו כואבים, ללא מילים, ועכשיו אתה זה שתצטרך לשמור עלינו מלמעלה. אוהבת אותך כמו שרק אימא יודעת".

ספד אביו: "עדן בני היקר, עטרת ראשי והיהלום שבכתר. מתנה אדירה מבורא עולם, רק חבל שרק לעשרים ואחת שנים. איך מספידים ילד כמוך ואיך אפשר לספר עליך בלשון עבר?

מהיום שהתחלת לדבר וללכת תמיד אמרת שאתה רוצה להיות ראשון בכל דבר... מעולם לא הכרתי מישהו פרפקציוניסט ממך. תמיד שאפת למצוינות והיית מצוין – בלימודים, בחברות, בקרטה וכמובן בצבא. בכל דבר שנגעת הפכת להכי טוב. לימדתי אותך שש בש ומאז לא הפסקת לתת לי מארסים. לימדתי אותך לשחק פוקר, וגם פה השארת לי אבק. התגייסת לשריון כי סיפרתי לך שבמלחמות, השריון הוא החיל המסתער עם המשמעות הכי גדולה לניצחון, ואתה, שרצית להיות ווינר, החלטת שזאת תהיה הדרך שלך. ראית בצבא דרך חיים וכיוונת גבוה...

עדן אהוב ליבי, או כפי שקראתי לך 'העיניים שלי'... הייתה לי הזכות הגדולה להיות אבא שלך... היית סיפור השראה ואני גאה בך על זה... עדן אהובי, אני משחרר אותך לעולם של מלאכים ובטוח שגם שם תוביל מהלכים. יש למעלה גן, קוראים לו גן עדן. זה על שמך. נוח על משכבך בשלום ואנחנו נפעל להנציח את המורשת שלך. היה שלום המפקד!"

אחותו אורין ספדה: "אחי הקטן, איך אפשר להתחיל לתאר במילים בכלל את מה שאני מרגישה? אני מרגישה כאילו אני בחלום רע שלא נגמר, אני מחכה שתתקשר אליי ותגיד לי שזה נגמר ושאתה מחוץ לכל הבלאגן הזה...

היית הכי טוב בהכול, השנה הפרש בינינו הרגישה תמיד כמו אחים תאומים ואני תמיד הרגשתי בתחרות אין סופית איתך, אבל אתה תמיד מקום ראשון. בלימודים, בחיים, בצבא אתה היית הכי טוב בהכול, אתה היית אמור להיות הרמטכ״ל הבא. במהלך השלושה שבועות שהיית שם הצלחתי לדבר איתך פעמיים לשלוש דקות, אבל אחד המשפטים שלא אשכח לעולם שאמרת לי זה – 'אני מבין מה אני ולמה אני בצבא ושזה המקום שלי לתמיד' ולצערי אתה נשאר שם לתמיד, אבל לא כמו שרצינו.

רק לפני חצי שנה עברנו לדירה משותפת יחד, הדירה בחיים לא תיראה אותו דבר בלעדיך. תודה על השותף שהיית בשבילי, על החבר שהיית בשבילי, על האוזן הקשבת שהיית ותודה שהיית אחי הקטן. אתה לנצח תהיה החבר הכי טוב שלי.

אומרים שאלוהים לוקח את הטובים ביותר, והמיוחדים ביותר ביום שבת, ואתה היית מלאך, מלאך יפה טוהר. אני אמשיך להנציח אותך לאורך כל חיי אני גאה בך. נוח על משכבך בשלום אחי, אני אוהבת אותך הכי בעולם".

אחותו שירן ספדה: "עדן, אחי הגדול... היית הילד הכי יפה שיש... הייתה לך תשוקה מטורפת לכל מה שעשית. מין ניצוץ כזה בעיניים שאף אחד לא היה יכול לפספס. לא משנה מה עשית וכמה קשה היה לך, בחיים לא הסכמת לוותר. לא הסכמת להרים ידיים. היית עומד מול הפחדים שלך והופך אותם לחוזקה שלך... אני גאה לומר שהיית אחי הגדול, ושהייתה לי הזכות להכיר וללמוד ממך. תנוח על משכבך בשלום, אח שלי. אני אוהבת אותך".

ספד לו אחיו עידן: "עדן, אתה יקר לי מכל דבר בעולם... אני רוצה להגיד לך שהיית מודל השראה בשבילי. שלקחתי ממך דוגמה בכל דבר בחיים, לטוב ולרע. אני מתגעגע ורוצה להיות איתך שוב... אני חושב שכל מי שכאן רוצה להודות לך על האח המדהים שהיית. הבן המושלם שהיית. החבר המושלם שהיית. הלוחם החזק שהיית. התלמיד החכם שהיית. החייל המצטיין שהיית. הבן אדם עם הלב הכי טוב שאני מכיר. בקיצור, תודה שהיית עדן פרוביזור".

סיפר רועי מפקדו: "עדן בשבילי היה דוגמה ומופת. כמפקד שלו, למדתי ממנו המון על מהן נחישות והקרבה ואיך לשאוף תמיד לעשות את הדברים בצורה הטובה ביותר ותמיד עם חיוך... הייתה לי הזכות לפקד עליו למשך ארבעה חודשים. אהבתי את עדן בכל ליבי ותמיד תהיה שמורה לו פינה של כבוד אצלי".

סיפר אלישמע , חייל בפלוגה: "כשאמרו לעדן שהוא הולך להוביל את הלחימה הוא כל כך התרגש וזרח... עדן נהרג כגיבור. הוא היה הלוחם הכי טוב שראייתי בחיי, דגול ואמיץ, קצין למופת... הוא היה נותן את המרב למען חייליו ולא ישן דקה עד שידע שהם פיקס".

עומרי, חברו הטוב של עדן, כתב: "עדן היה ווינר בלתי נגמר בחייו, עד כדי כך שרק המוות הביא אותו להפסיד במשהו. עדן היה ווינר מלא אמונה וביטחון בדרך שלו, למרות שידע שיש טובים ממנו בתחומים מסוימים, ובדיוק אותם הוא שאף להביס, בשביל האתגר, וגם ידע לעשות זאת... עדן הוא גיבור ישראל, אשר נהרג כשחירף את נפשו עבור העם הזה והפסיד בקרב, הפסיד לראשונה בחייו".

בחיפה נחנך על שמו של עדן פרויקט הבנייה "ים עדן" של חברת "שתית".

לזכרו של עדן הוקמה העמותה ״מנציחים את סרן עדן פרוביזור״; הוקמו שתי גינות ספורט בתיכון "מוסינזון" שבו למד ובאלפי מנשה; הושקה תחרות ״אליפות ישראל בקרטה״ על שמו ובשנה הראשונה השתתפו בה יותר ממאה ועשרים לוחמים בכל טווחי הגילים. האליפות תתקיים מדי שנה בחודש יוני; גולת הכותרת בהנצחה של עדן היא הקמת מכינה קדם-צבאית על שמו, הממוקמת בקיבוץ ניר עם בעוטף עזה והיא חלק מקבוצת מכינות "עין פרת".