בן מרים וסעדיה, נולד בשנת תרפ"ב בעדן ועלה עם המשפחה לארץ בשנת 1930. אחרי שסיים ללמוד בבית-ספר עממי החל לעבוד בגיל צעיר כפועל יומי. הוא נשא אישה ולזוג נולדו ארבעה ילדים. את פרנסת משפחתו מצא בעבודה כפועל-בניין. משנת 1936 השתתף באימוני ה"הגנה" ובשנת 1942 נאסר וישב בכלא בגלל פציעת שני חיילים בריטיים שיכורים כאשר הגן על כבודה של בת ישראל שניסו לחלל.
במלחמת-העצמאות שירת בחי"ם בשכונת התקווה, והשתתף בקרבות באבו-כביר, רמלה ולוד. תוך כדי שירותו חלה, הועבר לבית-החולים הצבאי בצפת וביום כ"ב באלול תש"ח (26.9.1948) נפטר ממחלתו. עובדיה הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בצפת.
תצוגת מפה