בנם של תהילה וחגי. נולד ביום ח' בניסן תשס"ג (10.4.2003) בירושלים. אח בכור לטליה, אורי ואיתי.
עומר גדל והתחנך במעלה אדומים.
כבר מגיל צעיר בלט בחוכמתו הרבה ובסקרנות בלתי פוסקת. אימו סיפרה כי קצב ההתפתחות שלו היה יוצא דופן. הוא התחיל לדבר בגיל צעיר מאוד, שלט בשפה לעומק וידע לבטא את עצמו בצורה מדויקת. בגיל שנה כבר ידע לספור עד עשר.
אביו תיאר אותו כ"ילד של מילים" שידע להשתמש בהן בחוכמה רבה, לא רק כאמצעי תקשורת אלא כדרך לחשיבה ולהבנת העולם. היכולת הלשונית שלו באה לביטוי גם בכתיבתו.
עומר למד בבית ספר היסודי "שדי חמד" במעלה אדומים. המורים הבחינו בילד סקרן, שואל שאלות, מחפש תשובות, ומגלה עניין אמיתי בלמידה. הוא המשיך בלימודיו בתיכון הדתי "אמי"ת איתן" במעלה אדומים ובבית הספר למחוננים "שחקים". האבחון שלו כמחונן אישש את מה שמשפחתו ומוריו כבר ידעו – שהוא תלמיד יוצא דופן, חכם ומבריק, בעל יכולת חשיבה עמוקה, סקרנות אינטלקטואלית והבנה מהירה. הוא בלט ביכולתו לחבר בין תחומי דעת שונים ולהעמיק בנושאים שעניינו אותו - בפילוסופיה, במדע, בספרות, באנשים. השיחות איתו היו מרתקות, מלאות בתובנות ובשאלות מעוררות מחשבה.
עומר היה מחובר מאוד למוזיקה. הוא אהב מגוון סוגים של מוזיקה, בנוסף לפלייליסט העכשווי ברדיו היה מקשיב לג'ז, למוזיקה קלאסית, לשירים ישנים, לתקליטים בפטיפון... ואפשר היה למצוא אותו מתמסר בריקוד למוזיקת טראנס במסיבות טבע.
בכיתה ד' החל ללמוד נגינה על חליל צד בקונסרבטוריון בעירו, בהמשך לימד את עצמו לנגן בפסנתר, בגיטרה ובמפוחית וניגן בכל רגע פנוי שהיה לו. הגיטרה הייתה חלק בלתי נפרד ממנו ולכל מקום אליו הגיע הביא איתו גם מוזיקה, גם שמחה.
עומר היה גם מחובר למילה הכתובה. קרא בהנאה ספרים רבים, העמיק בהם, למד תורה והגות בתיכון ובהמשך, יותר לעומק – במכינה. היה לו כבוד למילה הכתובה והוא גם כתב בעצמו.
עומר לא הסתפק בהצטיינות בתחומים השונים ושאף גם למצוינות ערכית. מחנכו תיאר אותו כ"ילד של נתינה וערכים". מגיל צעיר הקדיש מזמנו להתנדבות. במקביל ללימודיו בתיכון, סיים קורס מדריכי עזרה ראשונה והצטרף למד"א (ארגון ההצלה של ישראל), שם התקדם בדרגות ממגיש עזרה ראשונה ועד שהיה לחובש בכיר. עומר היה חלק מהסגל של מד"א ירושלים, הדריך בקורסים והכשיר את הדור הבא של הנוער המתנדב בארגון. כמו כן היה חלק מצוות כוננות תגובה מהירה במד"א במעלה אדומים, טיפל בפצועים וסייע בהצלת חיים. חבריו ומנהליו במד"א סיפרו שהיה מתנדב בולט, אהוב ומסור.
בנוסף התנדב עומר ב"כנפיים של קרמבו" - תנועת נוער ישראלית, המשלבת ילדים ונוער מהחינוך הכללי ומהחינוך המיוחד. הילדים אהבו אותו, ההורים הוקירו אותו, והוא מצא בהתנדבות בתנועה משמעות עמוקה.
הקשר של עומר עם בני משפחתו היה חם ועמוק. הוא ידע להעריך את האהבה והחינוך שקיבל בבית ודאג לומר זאת להוריו בכל הזדמנות ובעיקר כשזכה בהצטיינות ובהערכה. הוא אהב להיות אח גדול ואחיו ראו בו מודל לחיקוי. נהג לטייל איתם למעיינות עם הגיטרה, כשהם שרים ומשוחחים לסירוגין בדרך.
אחת מהחוויות המעצבות בחייו וצומת חשוב בהתבגרותו היה המסע לפולין. הביקור באתרי השואה והמפגש עם העבר ההיסטורי של העם היהודי השפיעו עליו עמוקות, והעמיקו את ההכרה שלו במשמעות עוצמתה של מדינת ישראל ובחשיבות השירות הצבאי.
עומר בחר ללמוד לאחר התיכון במכינה הקדם-צבאית "אלישע". שנתיים אלו היו עבורו זמן של צמיחה אישית, עיצוב ערכים והכנה לשירות הצבאי המשמעותי שעמד לפניו.
במכינה בנה קשרים עמוקים, למד על מנהיגות, על אחריות, והעמיק את מחויבותו לעם ולארץ. בלט בחיוכו התמידי, בכנותו ובפתיחותו. לא פחד להיות פגיע, לשתף ברגשות, לדבר על מה שחשוב באמת. חריף וחד, תואר כאיש של מנהיגות, הומור וטוב לב. ידע איך להוביל, איך לחבר אנשים, איך להנחות את הדרך - אך תמיד מתוך צניעות ורגישות לאחרים. שמח ומשמח, כל מפגש איתו היה "מלא בשפע טוב ושמחה", כדברי חבריו. הם סיפרו כי הספיק הכול, גם כשלא היה זמן. הייתה לו היכולת המיוחדת הזו – להספיק לתת לכל אחד תשומת לב, להקדיש זמן, להיות נוכח באמת.
השנתיים במכינה הכינו אותו לא רק פיזית, אלא גם מנטלית ורוחנית לקראת השירות הצבאי.
עומר התגייס לצה"ל ביום 15.8.2023, ושירת בחטיבת "גבעתי". החודשים הראשונים של השירות היו אינטנסיביים, מלאי אתגרים ומשימות.
בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, שבעה באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.
עם פרוץ המלחמה היה עומר חודשיים בצבא, בתחילת הכשרתו כלוחם. במסגרת הכשרתו המלאה עבר גם קורס מ"כים וסיים אותו בהצטיינות. הוא נשאר בבית הספר לפיקוד ביסל"ח 17 לעוד שני מחזורים בהם העביר קורס למפקדי הכיתה החדשים, כן שימש כמשה"ד ובנה את קורס "אלון" העוסק בפיקוד על הנמ"ר. לאחר שנה בבית הספר לפיקוד התבקש לחזור לפקד על כיתה בגבעתי, למרות שבביסל"ח רצו להשאירו. הוא שב לגבעתי כמפקד כיתה בפלוגת חת"ק (חשיפה תקיפה) "רותם" בגדוד 9, שלחמה ברצועת עזה.
במהלך המלחמה השתתף בפעולות חשובות ומשמעותיות כשהוא חדור מטרה להיות חלק מהשבת החטופים והביטחון לתושבי ישראל. מקצוען ומבצעי, עשה את הדברים מתוך אמונה אמיתית. כל משימה הייתה חשובה עבורו, כל פעולה הייתה צעד נוסף לקראת המטרה. המילים "שליחות" ו"חשיבות" לא היו ביטויים ריקים והשירות הצבאי היה ביטוי מעשי למחויבות עמוקה, לאהבת הארץ, ולרצון להגן על הבית, על המשפחה, על העם.
עומר היה חלק מחפ"ק מח"ט ביסל"ח. בערב סוכות תשפ"ה, 16.10.2024, בהיותם בפעילות מבצעית ברצועת עזה, היה בכוח שחיסל את יחיא סינוואר, שהיה ראש הלשכה המדינית וממייסדי הזרוע הצבאית של חמאס. בצאת החג התקשר למשפחתו מתל אל סולטאן, לספר על חלקו במבצע.
במהלך כל תקופת שירותו שמר על קשר הדוק עם משפחתו, כתב להם, דיבר איתם, חלק איתם מחשבות, רגשות ותוכניות לעתיד. בחופשות מהצבא המשיך להתנדב במד"א. לעומר הייתה חברה - נעמה ברץ, הייתה ביניהם אהבה גדולה והם רקמו חלומות על עתיד משותף.
ב-2.6.2025, לפני צאת חג השבועות, התפוצץ מטען רב עוצמה במחנה הפליטים ג'באליה שבצפון רצועת עזה, במקום בו שהו עומר וחייליו בפעילות מבצעית. עומר נהרג במקום, עמו נהרגו שני לוחמים נוספים: ליאור שטיינברג ואופק ברהנה.
סמל עומר ואן גלדר נפל בקרב ביום ו' בסיוון תשפ"ה (2.6.2025). בן עשרים ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר אחריו הורים, אחות ושני אחים.
לאחר נפילתו, הועלה לדרגת סמל ראשון.
בחפציו של עומר נמצאו דברים שכתב, ובהם: ״מצד אחד האבל עצום וגדול ונורא, ומצד שני תחושת שליחות עצומה - על החיים שלנו שילמו מחיר כל כך כבד ולכן הם חייבים להיות שווים יותר...
עצם זה שנחיה לא אומר שהחיים שלנו יהיו שווים את ההקרבה שלהם, אנחנו צריכים לעשות דברים ראויים וגדולים. לנצל ולהפוך את עצמנו לטובים יותר, הרבה יותר. אם נבזבז את חיינו לריק ולא נהיה טובים - אנחנו מזלזלים באנשים שהקריבו את עצמם למעננו, אם נחיה את החיים בצורה הטובה ביותר שנוכל ונהפוך לגרסה הטובה ביותר של עצמנו אולי נהיה ראויים להקרבה העצומה שנעשתה למעננו...
אם לא אהיה כאן יותר אני מבקש מכל מי שאוהב אותי - תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות.״
אביו ספד לו: "עומר היקר , בן שלי אהוב... עשרים ושתיים שנה. כל כך צעיר. רגע אחד בחיי האדם, אבל עולם ומלואו. כמה רגעים מרכיבים את עשרים ושתיים השנים האלו... לראות אותך גדל להיות האיש שגדלת להיות. כל כך הרבה גאווה וכל כך הרבה אושר, המון תכונות גדולות היו בך. המון. אתמול בלילה הארוך הזה, כשחשבתי מה עומר? ילד של מילים ושל משפחה, שתי התכונות הכי מיוחדות שלך.
לא כל אדם של מילים יודע איך להשתמש בהן, אתה השתמשת בהן בחוכמה רבה. ידעת להעריך, להוקיר, להגיד תודה, לפרגן, לדבר שיחות נפש עם אנשים, לתת להם פתרונות, להקשיב להם. אמרת המון מילים טובות...
עומר שלי יקר ואהוב. בבקשה! תשתמש בכל היכולות שלך גם למעלה בשמיים, תעזור לנו. עומר, היית לנו לעשרים ושתיים שנה. אתה נשאר איתנו, אתה תישאר איתנו בלב ואני מקווה שגם במעשים. אני אוהב אותך המון, אבא."
אימו ספדה: "עשרים ושתיים שנה זה קצר ולא מספיק למרות שחיית את החיים האלה במלואם. דיברנו על החתונה שלך עם נעמה, את מי נזמין והכל נגדע... עשית הכול למען ביטחון המדינה... מחונן מבטן ומלידה... העולם איבד היום נשמה גדולה, בני בכורי... יש בי גאווה על הבן שגידלתי, על האדם שהוא היה, על השליחות שמילא."
ספדה אחותו: "אתה העוגן והחבר הכי טוב שלי. לא יכולה שתהפוך למצבה או סטיקר... אני צריכה את אחי הגדול כאן בחיים. אני אשמור על כולם אבל בבקשה תשמור עלי. מבטיחה שכל עוד אני חיה אתה חי. אוהבת אותך ומתגעגעת."
המשפחה ומתנדבי מד"א החליטו על תרומת אמבולנס, ניידת טיפול נמרץ ושני דפיברילטורים להנצחתו של עומר, שחלם ללמוד רפואה וראה בהצלת חיים שליחות.
שני תינוקות, בן ובת נקראו על שם עומר.
בחוות הסוסים בה רכב כנער הקימו מתחם טיפולי לטיפול בחיילים הסובלים מפוסט טראומה על שמו של עומר.
יוזמות ומעשים טובים נעשים באופן שוטף לזכר עומר. סטיקרים, דגלים, סיכות, צמידים וחולצות עם שמו, תמונתו והמסר שלו הופצו ברחבי הארץ ובעולם: "תהיו טובים, הכי טובים שאתם יכולים להיות".
תצוגת מפה