בנם של רונית מזל ושמעון. נולד ביום כ' בטבת תשס"א (15.1.2001) בבנימינה. אח צעיר לשלי.

עומר ניסים גדל והתחנך בבנימינה, ילד נבון, שובב ותוסס. למד בבית הספר היסודי "אמירים" ובבית הספר העל-יסודי "אורט השומרון" ביישובו. בתקופת חטיבת הביניים ניכר עליו שהתבגר והתפתח, משום שהחל לקחת על עצמו אחריות והבין שעליו להשקיע בלימודיו כדי להתקדם. גילה עניין רב בשיעורי ההיסטוריה והיה דעתן. לצד מעשי המשובה שלו ושל חבריו, הקפיד לכבד את מורותיו בשנות התיכון, דיבר עימן בגילוי לב, בפתיחות וביושרה וידע לפייס אותן בעת הצורך.

מעולם לא התפשר על בינוניות ושאף למצוינות – לא ויתר לעצמו, התאמץ להשתפר ודחף את עצמו להצלחה. "אני פרפר, אני פורש כנפיים, עף אל השמיים" ו"אם אתה יכול לחלום את זה, אתה יכול לעשות את זה", אמר לעיתים. גם את חבריו הניע לכיוון זה, דחף אותם קדימה ונהג לומר להם: "אתה רוצה להיות בינוני? תהיה השינוי שאתה מייחל לראות" ו"בכוחות תכוון לשמיים, מקסימום תפגע באחד הכוכבים".

בשעות אחר הצוהריים שיחק בקבוצת כדורסל, וספורט היה חלק חשוב בחייו. מעולם לא החמיץ אימון.

בנעוריו הצטרף כחניך לתנועת הנוער "הצופים". כשבגר מעט עבר קורס מדריכים צעירים והיה למדריך בתנועה, וכעבור זמן מונה לתפקיד רשג"ד (ראש גדוד).

בתום יום עמוס, כששב הביתה מאימון או מפעולה בתנועת הנוער, אהב יותר מכול להתפנק עם הוריו, לצפות בערוץ ההיסטוריה או בערוץ המדע בטלוויזיה ולהאזין להסכתים (פודקאסטים) במגוון נושאים.

סביבו התגבשה חבורת נערים בחברות אמיצה, ועומר היה הלב הפועם שלה, הדבק המחבר בין כולם. בכל עת עמד לצד חבריו, תמך בהם והשפיע עליהם בשמחת החיים שלו. יחד חוו חוויות, התווכחו, שיחקו בכדורסל, צחקו, נהנו ואף כתבו שירים.

ביום 22.2.2020 התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "צבר" של חטיבת "גבעתי" בחיל הרגלים. לאחר שסיים טירונות במסלול פיקודי, עבר את ההכשרה לתפקיד לוחם, ובסופה יצא לקורס מפקדי כיתות (מ"כים). בתום הקורס מונה לתפקיד מפקד כיתה בבסיס האימונים החטיבתי, ולאחר מכן מונה לתפקיד סמל מחלקה.

גם בתקופת שירותו בחר עומר בדרכים קשות, דחף את עצמו לקצה ולא ויתר. דוגמה אחת מני רבות קשורה ליחסי אנוש: הוא הצליח לנתב מערכת יחסים מורכבת עם מפקד, להתעלות על האגו ולהביא לידי קשר טוב ולהישגים משותפים רבים.

בנובמבר 2022 השתחרר מצה"ל בתום שירות מלא. הוא טס לחופשה בתאילנד עם חבר, בשובו עבד כמוזג (ברמן) וכמאבטח, ובד בבד למד לקראת בחינת הפסיכומטרי כדי להתקבל ללימודי משפטים. עם חבריו הטובים תכנן לטוס לטיול בדרום אמריקה, וכבר קנה כרטיס טיסה לינואר 2024.

באפריל 2023 הכיר את נועה, ובין השניים התפתח קשר זוגי ועוצמתי. הם טסו יחד לטיול בדרום צרפת ובמונטנגרו ואף תכננו עתיד משותף – נישואין והקמת משפחה.

נוכחותו בלטה מאוד גם בחיק משפחתו. קשר טוב שרר בינו להוריו, לאחותו ולאחייניו, והוא אהב אותם ודאג להם. מפגשים עם המשפחה המורחבת היו אהובים עליו במיוחד. עם כולם שמר על קשר ושלח הודעות, ומתחילת תקופת השירות הצבאי אימץ הרגל להתקשר בימי שישי לסבותיו ולאחל להן שבת שלום. כפי שהרגל זה שימח וחיזק אותן, כך גם הברכות שהן הרעיפו עליו העניקו לו כוחות.

עומר היה רגיש, משפחתי ושופע שמחת חיים, עם חיוך כובש, עיניים טובות ולב זהב. אכפתי, קשוב, נדיב ותומך מעומק הנשמה, כאשר ראה אדם – כל אדם באשר הוא – מתקשה בדבר-מה, תמיד חש לעזרתו. מצפן ערכי הוביל אותו ואת מעשיו, ואי-צדק הוציאו משלוותו. תמיד נאבק למען מה שהיה חשוב לו. אהבת המדינה הייתה נר לרגליו, "ציונות בניחוחות של פעם", כפי שכתב חברו, והוא קיווה להגיע בעתיד לעמדה בכירה כדי לחולל שינוי. "עם ישראל זה מה שנותן לי את הכוח", כתב לבת זוגו. כאדם אנליטי, סקרן וצמא לידע ולהבנת המציאות האקטואלית, אסף נתונים על כל נושא שעניין אותו, למד עליו וחקר אותו למשל באמצעות האזנה להסכתים, ולאחר מכן, בהסתמך על המידע שרכש, גיבש דעה.

בהסתמכו על אינטואיציה, על חוכמת חיים ועל חוסן פנימי ידע להנהיג בתנאי לחץ ולקחת אחריות, עם צניעות וביטחון עצמי גם יחד, וסובביו הקשיבו לו ואהבו אותו. כדי להגשים את מטרותיו, רחוקות ככל שייראו, נתן את כל כולו, עבד קשה והשקיע. כך עשה בכל תחום ובמיוחד בספורט. שנינות וחוש הומור מפותח אפיינו אותו אף הם, ואין דבר שאהב יותר מאשר להעלות לאנשים חיוך על השפתיים ולהצחיק אותם.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עד מהרה הבין עומר את חומרת המצב, ולכן כבר בשעה תשע היה מאורגן בביתו עם הציוד הצבאי שלו וחיכה במלוא המוטיבציה לקריאה לשירות המילואים הראשון שלו. אהבתו הגדולה לארץ חיזקה את מסירותו ואת רצונו להילחם. ואכן באותו היום נקרא ב"צו שמונה" להגיע לגדוד בעוצבת "השרון". על הגדוד הוטל להגן על קיבוץ נירים, אחד מיישובי עוטף עזה שבחבל אשכול, באמצעות שמירה הדוקה, שכן בשבוע הראשון למלחמה היה חשש שמחבלים עודם מסתתרים באזור.

כעבור שבוע, בשבת 14.10.2024, סיים לפני הצוהריים תורנות שמירה באחד הבתים בקיבוץ נירים. במהלך חילופי המשמרת נשמעה התרעה, ובזמן שהכוח רץ לתפוס מחסה, התפוצצה פצצת מרגמה כשני מטרים ממנו. עומר נהרג במקום, וארבעה לוחמים אחרים נפצעו.

רב-סמל עומר ניסים ביתן נפל בקרב ביום כ"ט בתשרי תשפ"ד (14.10.2023). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בבנימינה. הותיר הורים ואחות.

הלווייתו התבססה על מה שעומר עצמו כתב. בגיל שש-עשרה הוא התחיל לכתוב במחשב האישי שלו צוואה, ובחלוף השנים הוסיף בה פרטים. טרם גיוסו לצה"ל הדפיס את הצוואה, הניח אותה במגירה בארון והורה לאימו לא לפתוח את המגירה. הוא תכנן לפרטי פרטים את הלווייתו ופירט זאת בצוואה, כולל הוראות לחבריו, החולצה שילבש כשייקבר, השיר המרגש שיושמע, החול שיפוזר על הקבר – חול שאסף בבקבוק מפינת הזוּלה שבה נהג לבלות עם חבריו על חוף הים, ואף השאיר בקבוק טקילה וביקש שחבריו ישתו ממנו סביב הקבר אחרי ההלוויה. כן ביקש שבדרך להלוויה יתעטף אחד מחבריו בדגל ישראל מסוים שאותו נהג לשאת עימו באירועים מיוחדים – במסעות תנועת הנוער, במשלחת לפולין ובטיול לגאורגיה לפני הגיוס.

כתבה בת זוגו נועה: "הגורל המר לקח לי אותך מעל פני האדמה, אבל אף כוח שבעולם לא ייקח לי אותך מהלב לכל החיים שלי. כי אתה האחד שלי, החצי השני שלי, הנפש התאומה שלי, ואני מצטערת כל כך שלא נצליח יותר להגשים את כל התוכניות והחלומות שרצינו יחד בעולם הזה". כן היא כתבה: "תזכרו את הדרך שעומר היה רואה את החיים: לא משנה כמה קשה, תמיד תמשיכו לשאוף גבוה, תמיד תיתנו את כל מה שיש לכם. תמיד תשאפו להיות טובים בכל התחומים בחיים שלכם ובכל מה שאתם עושים, אבל בעיקר כבני אדם אחד לשני. כי זה מה שהוא היה עושה".

כתב נהוראי, חברו הטוב: "היית יותר מהחבר הכי טוב שלי, היית אח עבורי. אתה היית העוגן שלי. כמה שהיית אוהב לעזור, ופשוט היית שם בשביל כולנו, ובעיקר בשבילי ... לא ידעתי שיש משהו שיכול להפריד בינינו, ואל תדאג – אני גם לא מצאתי. אני יודע שאתה תמיד פה איתי ושאתה תשמור עליי".

כתב חברו הקרוב אימרי: "תודה על הכול, ביתן. אתה החבר הכי טוב שיכולתי לאחל לעצמי. דבר אחד חשוב לי להגיד לך: בכל החלומות והרגעים שיבואו, הטיולים, החתונות, 'על האש בגיל שלושים עם הילדים', כמו שתמיד היית אומר – אתה תהיה, ברוחנו ובליבנו, איתנו. אתה לעולם חלק בלתי נפרד. כך היית, וכך תישאר".

עומר, חברו ליחידה שנפצע לצידו, כתב שיר לזכרו בהתבסס על השיר "פרח" מאת צרויה להב: "שם בקיבוץ השקט / חלקת גינה הוחרבה / נום לך, יא ביתן / השלווה שלך לְךָ הושבה // את החיים לקחו לך, / הו, מלחמות קדושות / מלאכים בכו לך / בעיניים יבשות // את חיוכך, יא עומר / קברו באדמה / איך נהיה כך שקט / אחרי כל המהומה // איך שכבת בשקט / דם לא נראה בכלל / במלחמות לצדק / גם גיבורים מתים // וחלומך נקטע לו / נעצר כלא היה / נום לך, יא ביתן / תנוח בדומייה".

כתבה אורית, מחנכת כיתתו: "אני מצטערת. אני מסרבת לקבל את היותך 'איננו עוד'. אני כל כך רוצה עוד ועוד ממך, עוד שיחה, עוד הצלחה, עוד ויכוח, עוד חיבוק גדול, עוד ברכה לחג, עוד עומר".

במלאת שלושים יום לנפילתו הגיע לאזכרה בחלקת הקבר הזמר קובי אפללו ושר את השיר "ים הרחמים", כפי שעומר ביקש בצוואתו.

בינואר 2024, ביום ההולדת הראשון לאחר נפילתו יזמה משפחתו, בשיתוף המועצה המקומית בנימינה-גבעת עדה, משחק כדורסל לזכרו בהשתתפות שחקני העבר וההווה של המועדון המקומי. בטקס הנלווה נשאה אימו דברים, ואת נאומה סיכמה במשפט: "המשיכו את דרכו של עומר על אהבת המדינה, אהבת המשפחה, להיות הכי טוב, לשאוף, להשתפר, כדי לא להיות בינוני".

בת זוגו יזמה ייצור והפצה של צמידים עם הכיתוב: Do you wanna be mediocre? (אתה רוצה להיות בינוני?) – מסר שליווה ואפיין אותו. סדרת בקבוקי יין הושקה לזכרו, ומוקירי זכרו הוציאו מדבקות ועליהן ציור דיוקנו והכיתוב: "ביתן היה עבורנו לב".

דפי אינטרנט הוקדשו לו באתר של תנועת הנוער "הצופים" ובאתר של בית הספר "כרמים" (לשעבר "אורט השומרון") שבו למד, ובו ציטוט היתולי מספר המחזור שיצא בסוף כיתה י"ב: "עומר 'הרומס' ביתן; תקופת חיים קודמת: שנות העשרים; בגלגול הבא: ראש ממשלה; מוטו לחיים: הבא להורגך השכם להורגו". בחשבון ברשת "אינסטגרם" שנקרא remember_omerbitan מתוארות פעולות הנצחה לזכרו. סרטון עם תמונות מחייו הועלה לאתר "יוטיוב".

עומר מונצח בבית יד לבנים בבנימינה.