בנם של טלי ודורון. נולד ביום ג' בטבת תשס"ב (18.12.2001) בפתח תקווה. אח לירין, אורי והלל.

עומר גדל והתחנך במושב נחלים שמדרום-מזרח לפתח תקווה, לשם עברה המשפחה כשהיה בן שלוש וחצי. למד בבית ספר יסודי מקומי ובישיבה התיכונית "בני עקיבא נחלים".

ילד מלא שמחת חיים, אופטימי, חייכן וחברותי, אוהב אדם וטבע. מגיל צעיר בלט ביכולת הנתינה שלו וברגישותו הרבה, תמיד שאף לעזור ולתת מעצמו והיה שם בכל עת עבור כל מי שהיה צריך אותו.

הוא התנדב ב"כנפיים של קרמבו", תנועת נוער המשלבת צעירים עם ובלי צרכים מיוחדים, וכן בקייטנת "איל"ן" (איגוד ישראלי לילדים נפגעים) לילדים ונוער בעלי מוגבלות פיזית ומוטורית.

ב-2019 התגייס לצה"ל ושירת במשטרה הצבאית.

עומר היה אדם כריזמטי, בעל קסם מיוחד, חוש הומור כובש, חוכמת חיים ועולם פנימי עשיר ועמוק. תמיד ראה את הטוב בכל דבר ונהג לומר: "כל מה שקורה לי, זה הכי טוב בשבילי".

בכל תחנה בחייו היה אהוב מאוד ומוקף בחברים, שנהגו לכנות אותו בשלל כינויים, כגון: ביגו, ביליו וקביליו. הוא היה קשור מאוד למשפחתו, כיבד את הוריו ודאג להם והיה אח אוהב ומסור לשלושת אחיו.

אחרי השחרור עומר התחיל לעבוד בנמל התעופה "בן גוריון" בלוד. הוא עבד במחלקת הניטול, השייכת לחטיבת תפעול ומבצעי קרקע ואחראית על פריקה והעמסה של מטוסי הנוסעים. מיומו הראשון במקום הפגין מקצועיות ושאף להתקדם לתפקידים נוספים במחלקה. במקביל, הקים עסק לייצור עצמי של מזוזות ועבד יומם וליל כדי שהוא יצליח, בחריצות, בנחישות וביצירתיות.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

עומר גויס למילואים במלחמה ושירת חודשים ארוכים, כשהוא ממלא את תפקידו במסירות ובמקצועיות.

ביום ראשון, 19.5.2024, הגיע עומר בבוקר לבסיסו בצפון. בערב, כשעמדו לצאת לפעילות, ביקש להכניס את האופנוע שלו למבנה כדי שלא ייפגע מפצצה או כטב"ם. בדרכו למבנה אירעה תקלה באופנוע, הוא סטה מהדרך ונתקע בעמוד. עומר נפגע אנושות, הצוות הרפואי שהגיע למקום נאלץ לקבוע את מותו.

רב-סמל עומר קביליו נפל בעת מילוי תפקידו במהלך המלחמה ביום י"ב באייר תשפ"ד (19.5.2024). בן עשרים ושתיים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בפתח תקווה. הותיר אחריו הורים ושלושה אחים.

דודו, שמעון, ספד לו: "עומר תמיד היה עם שמחת חיים גדולה ואופטימיות, ועם חיוך ענק נסוך על פניו. משפחתי, אוהב אדם כאדם, אהוב ועטוף בחברים מכל וכל. עומר היה איש של אנשים. תמיד התחבר מהר, עם חוש ההומור, האותנטיות והאישיות המיוחדת שלו... אנו שבורי לב, מתקשים לעכל את האובדן וכואבים מאוד את חסרונו".

רן, שהיה מנהלו בנמל התעופה "בן גוריון", ספד: "כל מי שהכיר אותו מעיד כי הוא אדם נעים הליכות, אהוב על חבריו לעבודה, חבר מקצועי לצוות ואחד שתמיד יסייע ויעזור כשיידרש לכך... לכתו בטרם עת הוא בשורה קשה לכולנו".

עומר מונצח באתר ההנצחה לחללי המשטרה הצבאית, הנמצא במחנה גור, סמוך לצומת השרון (צומת בית ליד).

אביו החליט להמשיך את משימת חייו ולנהל את עסק המזוזות שלו.

כחלק מהפעולות הנעשות להנצחתו, יצרה המשפחה דגם מזוזה מיוחד שנקרא על שמו - "דגם עומר".

עמוד לזכרו של עומר נפתח באינסטגרם תחת השם remember_omerkabilio.